שלוחה בזאת תודה למר מולי מלצר, על שהעז לתרגם מחדש את סיפורי דיימון ראניון. ההעזה אכן גדולה, אם גדלת כמותו בשנות ה־60 על תרגומי אליעזר כרמי, הראשון שהגיש את החבר'ה מברודוויי לקהל העברי. התרגום הראשון ההוא ירד לארץ המובטחת כתורה מהר סיני. מי יכול היה לתאר לעצמו את ראניון מתנסח אחרת?! למשימה יכול היה רק מתרגם שהתאהב במקור, שניחן באומץ מספק, ושאין לערער את ביטחונו במעשיו. אחרי דורות שהתרגלו ל"משכנע" ככינוי לאקדח, דרושה תעוזה רבה כדי לכנותו לפתע “שיוויונר", גם אם זה הפירוש המילולי ל–equalizer של ראניון.
כל סיפור אוטונומי, מקים עלילה חדשה המסתיימת על הצד היותר טוב של ההרגשה, גם אם מדובר בעצב. רצף הסיפורים מחייה רחוב גדוש בבני אדם המתרוצצים בחיפוש אחר קומבינה. אין הכרח לקרוא לפי הסדר. אפשר להתחיל ב"בּוּץ' משגיח על התינוק", ובאותה מידה אפשר לפתוח ב"ג'נטלמנים, לחיי המלך!" או בכל סיפור אחר מתוך “וסיפורים אחרים".
התרעות פיקוד העורף