פרידה מהסופר אהרן מגד שהנציח דור שלם של ישראליות

"זה הספר האחרון?" שאלתי אותו לאחר צאת "קברות התאווה". "אני מקווה שלא", השיב. "איך אני יכול לדעת? ספר אצלי יכול לקחת הרבה זמן, יותר מאשר פעם. ומנין אביא זמן?" שאל. אחר כך פקח עיניים כחולות־כחולות וציטט, בבית שכה אהב עם אידה צורית, האישה שאתו, את "עלי שלכת", שירו של ז'ק פרוור, שתורגם לעברית: "ואת – שלי / והזמן מרחיק / את שיאהבו / כך בדממה וללא קול / והים מוחק מחוף כל זכר / עקבות אוהבים של אתמול".