הפאטאליזם זורם בעורקי הסיפור הזה, המובא כארוחה ספרותית מתאבנת, שכל מנותיה מרתקות. דרך הסיפר של גזדנוב מוכיחה שהמקוריות הסגנונית היא שהופכת עוד סיפור לסיפור האחד.
למרות הפינאלה הדרמטי, שום טראומה לא תצלק את הקורא. אף כי ההמצאות הבדיוניות של דלקור משעשעות, דומה כי החיבור יתאדה עם שחר. יש בו משהו רחפני, צלופני. חטיף לשעת לילה מאוחרת, שבה נהנים מעמעום הנטייה הביקורתית (מצרפתית: אביגיל בורשטיין, כנרת, זמורה־ביתן, 191 עמ').