"הילדים תקועים כל היום מול מסכים - סמארטפון, טאבלט, מחשב, סרטונים, משחקים", אומרת עינת, אם לשלושה. "הגדול קרא בעבר, האמצעית בת ה־11 עושה טובה וקוראת מדי פעם, כשיש משימה לבית הספר, והקטן – מי יודע מה יהיה איתו. עכשיו הוא בכיתה א' ועוד קורא אבל איכשהו האהבה הזאת נעלמת אצלם עם הזמן". על פי דוח הספרייה הלאומית, 54% מהספרים שראו אור בשנת 2014 ויועדו לגיל הצעיר הם לגיל הרך, 32% לילדים בית הספר היסודי ו־14% לבני נוער (כיתות ז'־י"ב). בסטימצקי ובצומת ספרים מדברים על נתח של 15%־20% מהמכירות בספרי ילדים, ראשית קריאה ונוער. אלא שסקרים ודוחות לחוד ומציאות לחוד. אם נתמקד לרגע ברשימת רבי המכר מהשבוע האחרון של סטימצקי, בקטגוריית ספרי ילדים ונוער מככבים ספרים, שאיך נאמר, לא מיועדים למיטבי לכת במשעולי הספרות: ספר הפעוטות "ענן על מקל" של רינת הופר, סדרת "אייבי ובין" של אנני ברוז (ראשית קריאה), הקומיקס "גרוויטי פולס" ו"איך שיר נולד?" - ספר מנגן.

האתגר של ההורים של היום שונה לחלוטין מהאתגר של ההורים בדור הקודם, ובכל זאת, האם השמועות על מותה של הקריאה בקרב ילדים היו מוקדמות? האם יש דבר כזה, הנחלת אהבת הקריאה אצל ילדים, או שהמשחק אבוד? ומה מקומם של ההורים והמורים בתהליך ההנחלה?



כל אנשי המקצוע שהתראיינו לכתבה תמימי דעים: בכוחם של ספרים למלא תפקיד חשוב מאוד בחיי הילד. אולם, מידת ההשפעה של ספר על חייו של ילד תלויה לגמרי במבוגרים. "הורים שקוראים ספרים במקום לבלות את זמנם הפנוי מול מסך, מטבע הדברים יעבירו מסר לילדיהם על חשיבות הספרים ועל תרומתם העצומה לחיים שלהם", אומרת ד"ר ליליאן שטיינר, סופרת ילדים ומרצה בקורס לספרות ילדים במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום בשדות נגב. "אולם, האחריות מוטלת גם על המחנכים והמורים. לכן, בעולם הדיגיטלי שבו גדלים הילדים היום, חובה לקדם את נושא קריאת הספרים בבית הספר היסודי. למשל, בכיתות הנמוכות א' וב' ניתן להביא לכיתה ספר קריאה אחת לשבועיים ולאחר החשיפה הראשונה אליו, המורה יבקש מהילדים להמחיז בכיתה את הסיפור. כמובן אפשר להביא מראש חפצים שונים הקשורים לספר, ואף ביגוד מתאים לצורך ההמחזה. חוויית הקריאה וההמחזה תיצור פלטפורמה של אהבה לספרים. הספר הופך בחוויה של הילד למקור של ידע – סיפור, ושל ביטוי עצמי – ההמחזה. הקורא הצעיר משתתף באופן פעיל בקריאה, והופך לחלק מהסיפור עצמו. בשלב מאוחר יותר ניתן גם להביא סרטון על הסיפור או סיפורים שונים על הנושא המרכזי של הסיפור. בכיתות הגבוהות יותר (ג'־ו'), ניתן ליזום "מועדון הספר הטוב בכל כיתה". החשיפה לספרים תיעשה קודם כל על ידי ציון האירוע בכיתה. המורה יבחר ספר המתאים לכיתה ויקרא לפני הכיתה חלק מפרק של הספר ויבקש מהילדים לנחש מה המשך הסיפור. הגרסאות של הילדים יירשמו ביומן דיגיטלי או אחר. בשלב הבא הילדים יתבקשו לקרוא את המשך הפרק ולהשוות את הגרסאות שלהם לגרסת הסופר. גם בכיתות הגבוהות ניתן לבקש מהילדים להמחיז את הגרסה שלהם או של הסופר. אפשר ליצור מרחבים בבית הספר המעודדים קריאה, למשל כרזות על ספרים שילדים עיצבו המפוזרות בחלל בית הספר, יומני קריאה, תמונות של ספרים או סופרים וכדומה".

"ליצור פלטפורמה של אהבה לספרים". ד"ר ליליאן שטיינר. צילום פרטי

חוויה חושית


"שינוי טקטיקה", קובעת בנחרצות ד"ר ניצה דורי, מרצה לספרות ילדים במכללה האקדמית לחינוך שאנן בחיפה, מה יש לעשות כדי להמשיך ולעודד את הקריאה אצל הילדים גם בגילים מבוגרים יותר. דורי גם מזכירה שספר, יפה ככל שיהיה, הוא סטטי, חסר את הדינמיות והצבעוניות המתחלפת של המדיה הדיגיטלית, ולכן התחרות על לב הילדים קשה יותר. "כל עוד הילדים היו בגילי גן, אפשר היה לבקש מהם לצייר ברכה לדמות בסיפור, להקריא להם סיפור על התנהגות יפה ובכך לשדר להם את חשיבותו של הספר בעינינו, לתת להם להמציא סוף אחר לסיפור וכו'. בגילים הגדולים יותר עלינו לקרב את הילדים לספר בדרכים אחרות המתאימות יותר לגיל, לרמת ההתפתחות שלהם, לרמת העניין שלהם בספר ולרמת המחשבה והתפיסה שלהם את העולם. ככל שההתאמה תהיה מדויקת יותר ומכוונת לילד הספציפי, לנטיותיו, לכישוריו, לתחביביו ולאופיו, כך מידת העניין בספר תגבר".

ההנחה שאין טעם להקריא לילד בגיל בית ספר יסודי, שכבר יודע לקרוא בעצמו, היא שגויה לטענתה של דורי: "גם ילד בכיתה ג' או ד' אוהב להקשיב למבוגר המקריא לו. אפשר למשל להתחיל להקריא את הספר עד אשר מגיעים לקטע מותח, לעצור ולתת להם להמשיך לקרוא בעצמם, לצייד אותם במצלמה דיגיטלית ולבקש מהם לצאת למרחב מחוץ לבית או לכיתה ולצלם תמונות שיכולות להתאים לסיפור. פעילות נוספת אהובה על ילדים בגיל זה היא פעילות קולינרית בעקבות הסיפור. לאתר בספר מאכלים שגיבורי הסיפור אוכלים ולנסות לשחזר את המתכון שלהם ולהכין אותו".

"לשנות את הטקטיקה". ד"ר ניצה דורי. צילום פרטי

רוית גוטמן, מנחה ומרצה בכירה במכון אדלר, מדגישה כי קריאה היא לא רק יכולת. היא זמן איכות עם ההורים. "אם אתם ההורים מבקשים מהילד לקרוא בעצמו, אז בעצם אתם עושים לו הרעת תנאים. ככל שנרבה להקריא להם, שירבו להקריא לנו, שיקריאו לאחים הקטנים שלהם, ואם לא נתקן כל מילה או הגייה, כך הילדים שלנו יהדפו פחות את חווית הקריאה".

ד"ר מירי מילר, ראשת התוכנית לבית הספר היסודי ומרכזת חטיבת השפה במכללת לוינסקי לחינוך, מזכירה כי מעבר לאחריות ההורים והמורים, התנאים הסביבתיים חשובים מאוד ויש ליצור פינות קריאה בבית, בכיתה ובמרחבי בית הספר. "המגע הבלתי אמצעי עם הספר מייצר חוויה חושית, שבמהלכה ניתן לדפדף בספר, לחוש את הדפים, להתבונן באיורים ולהריח את דפי הספר", אומרת מילר, "חשוב להקדיש  זמנים קבועים לקריאה ובעיקר לשיחה בעקבותיה, גם בבית וגם בבית הספר. הורים ומורים הם מודל לאדם קורא. כאשר ילדים פוגשים הורים ומורים קוראים, הדבר מעורר את סקרנותם. שיתוף ילדים ותלמידים בחוויית הקריאה של מבוגרים עשויה לעודד קריאה. בכיתות רבות בבתי הספר היסודיים מוקדש זמן לקריאת הבוקר. חשוב שהמורה ישתתף בחוויית הקריאה, יביא עמו את הספר שהוא קורא וישתף את הילדים בחוויית הקריאה שלו לצד שמיעת חוויות הילדים. בד בבד, מומלץ לחשוף ילדים למפגשים יזומים  עם יוצרים, סופרים ומשוררים".

גם ביומיום, לא רק בטקסים מיוחדים, ישנן הזדמנויות למכביר: "בטיול עם ילדים ברחוב אפשר כיום לפגוש טקסטים ספרותיים במרחב הציבורי, בשלטי החוצות, בכתובות גרפיטי. אפשר לזהות שמות משוררים בשמות הרחובות ולשוחח עליהם. כמו כן מומלץ לבקר בגנים ציבוריים שהוקדשו ליצירות ספרות דוגמת גני הסיפור בחולון".

על היישומון


ומה בקשר לחזית הטכנולוגית, שנדמה שרומסת את הקריאה בספר? כמו שאומרים - אם אי אפשר לנצח אותה, כדאי להצטרף אליה. "הכלים הטכנולוגיים מאפשרים להתערב בטקסט, לפרק את הטקסט ולהרכיב אותו מחדש", אומרת מילר, "כך, סטודנטים להוראה מזמינים את תלמידי בית הספר היסודי להשתמש בכלים הפתוחים שמזמנת הטכנולוגיה: ברשמקול, במצלמה וביישומונים ייעודיים כדי לשקף את חוויית הקריאה שלהם. יישומונים דוגמת Tellagami ו־Sock Puppet מאפשרים לתלמידים בבית הספר היסודי לחוות קריאה פעילה: הם מוזמנים להיכנס לנעליה של הדמות, לקרוא את הטקסט בקולה, להמליל את מחשבותיה, להשלים פערים בטקסט, להוסיף על הטקסט ולגרוע ממנו בהתאם להבנתם, מידת ההזדהות שלהם עם הדמות או מידת הביקורת שיש להם עליה. תלמידים מוזמנים ליצור ספרים דיגיטליים משלהם באמצעות יישומונים דוגמת ה־Book Creator, לשלב בהם חלקים מתוך הטקסט שקראו ותגובות על הטקסט שקראו".

נועה סיון יואלי ממרכז מרים רות לספרות ילדים היא בעלת מבט כפול על נושא הקריאה: כאם לאורי, תלמיד כיתה ג', וכמורה בקבוצת המצוינות במכללת אורנים, היא מספרת שבבית הספר של בנה ובבתי ספר נוספים, השיעור נפתח בקריאה, כך שגם ילדים שלא קוראים מרצונם צריכים לבחור ספר ולקרוא בו. "לא סוד שילדים בכיתות יסודי נוהים אחרי ספרי הסדרות למיניהן: פרסי ג׳קסון וספרי ההמשך שלו, הארי פוטר למי שאינם נרתעים מספרים עבי כרס, וגם גזרת הקומיקס חזקה עם ספרים כמו נייט הגדול, 'יומנו של חנון' ו'קפטן תחתונים'. אגב, גיליתי שמאוד טוב לשים ספרים בשירותים - הילדים אומנם נתקעים שם שעות אבל גם נתפסים לסיפור".

"צריך רק להתרגל לשינוי". ד"ר נעמי דה מלאך

"יש להימנע משיפוטיות על איכות הספר הנבחר", מדגישה מילר, "ובד בבד יש לשוחח עם הילד על שיקולי הבחירה שלו ולטפח טעם ספרותי אישי. יש להתחשב במיומנויות של התלמיד בתהליך רכישת הקריאה ולאפשר התאמה דיפרנציאלית של ספר קריאה בהתאם ליכולותיו, טעמו ותחומי התעניינותו". רוית גוטמן ממכון אדלר מוסיפה כי בראש ובראשונה מפסיקים להכריח. "כל מה שאנחנו עושים כי אנחנו חייבים הופך להיות משהו שאנחנו פחות אוהבים, ואז אנחנו עושים אותו רק כדי לצאת ידי חובה או להשתיק את החפירה. 'טוב טוב, אני קורא, הנה טוב לך?' לא אמור לעשות לנו טוב או להעיד שיש הפנמה ללמה הקריאה חשובה. אז מה כן? הנגשה לספר והנגשה הורית".

 ד"ר נעמי דה מלאך – מרצה לספרות במכללה האקדמית לחינוך אורנים, יכול להיות שאנחנו מפריזים בערכה של קריאה?
"אם השאלה היא טכנית – האם נקרא בספר מודפס על נייר או במסך כלשהו – אני מסכימה. איני רואה סיבה לקדש את הנייר. אני מסתכלת לפעמים על סטודנטים בספרייה, ונדהמת לראות שעל השולחנות כבר לא מונחים ספרים, אלא מסכים בלבד, וזה בסדר בעיני. רק עניין של להתרגל לשינוי. אם השאלה היא האם הצפייה בתוכניות, בסדרות ובסרטים או משחק במחשב יכולים להחליף את הקריאה – אני מאמינה שלא. אף שמרבית הילדים מבלים היום יותר שעות מול מסכים מאשר מול ספרים, יש לקריאה ממדים שאין בצפייה. היא דורשת יותר מאמץ קוגניטיבי, הפעלה של הדמיון, מעורבות אינטלקטואלית וכן הלאה. כאן אני מרגישה קצת כשומרת הסף, כמי שמנסה להנחיל לסטודנטיות שלנו את השליחות לכך שהספרות תוסיף להיות חלק מעולמם של הילדים שהן עומדות לחנך, שכולם 'יגדלו עם ספרים', ואפילו אם המדובר בספרים דיגיטליים".