"המדינה שלנו מצויה ברגעי מבחן", מוסיפה בראל. "היא משוסעת מבפנים ואכולת שנאת אחים. הדיאלוג בין המגזרים השונים הכרחי. אי אפשר לקרוא לחתירה לשלום בינינו ובין הפלסטינים ולהתעלם מחתירה לשלום בין דתיים וחילונים. אני רואה חשיבות בפעילותם של מזרחים למען איחוי השבר. מזרחים מכירים את הפרקטיקה של המסורתיות, היא דרך האמצע שבין קודש לחול. אין עתיד אחר מלבד השלום. הפחד להשיגו הוא רעה חולה. ואומנם אנחנו כאן כדי להזכיר מדי רגע שהקיום המתעתע הזה של שכול, טרור, כיבוש ומחסומים, חומות ומשטרים צבאיים - לא יאפשר חיים הוגנים וצודקים לאף אחד מאיתנו. אם לא יהיה שלום, אנחנו צועדים לקראת גיהינום".