המשורר ארז ביטון, חתן פרס ישראל, עמד בראשה של ועדה מיוחדת שהקים שר החינוך נפתלי בנט, שהמליצה לערוך שינויים בתוכניות הלימודים לבתי הספר ולהוסיף אליה שיעורים על ההיסטוריה של יוצאי מדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון, שירה מודרנית "מזרחית" ועלייה לקברי צדיקים. הבוקר (חמישי) צוטט ביטון כאומר: "אנחנו בגטו שלא מתייחסים, יורקים עליו, הגיע זמן למהפך". דרור רפאל, שי גולדשטיין, אורי גוטליב והדר לוי התקשרו אליו מ"רדיו ללא הפסקה 103FM".
דרור: "בוקר טוב ארז ביטון?"
ארז ביטון: "כן".
דרור: "אנחנו פה מהרדיו בשידור לגבי הראיון שלך על ההיעלבות שלך בנוגע לשואה של המרוקאים".
שי: "שלא מכירים בשואת המרוקאים".
דרור: "אז אנחנו נמצאים כאן שי, דרור, אורי והדר".
ארז ביטון: "אני מתנצל, איזה רדיו?"
שי: "103".
דרור: "103fm, אנחנו כבר דיברנו איתך פעם".
ארז ביטון: "יש כאן רעש אימים, אתה יכול לדבר יותר בקול?"
דרור: "אנחנו מדברים על הראיון שלך , אתה אומר 'אנחנו המזרחיים בגטו...'".
שי: "הראיון מתפרסם מחר, אבל היום יש כבר קטע מהראיון שבו אתה אומר: 'אנחנו בגטו שלא מתייחסים, יורקים עליו, הגיע זמן למהפך. וואוו, וואוו, וואוו".
ארז ביטון: "מה אתה אומר".
גוטליב: "זה מה שאתה אמרת".
דרור: "זאת הכותרת".
ארז ביטון: "זה מה שהעורך...?"
שי: "זה מה שאתה אומר, זה לא מה שהוא אומר".
ארז ביטון: "אני לא יודע, אולי הוא הוציא את זה מהקשרו. תגיד לי, איזה רדיו אתה?"
דרור: "103fm".
ארז ביטון: "(שר) 103fm"
דרור: "אתה יכול לכתוב על זה שיר".
גוטליב: "(שר) "רדיו ללא הפסקה".
ארז ביטון: "(שר) "רדיו ללא הפסקה".
שי: "אתה קצת מזייף, אין לך אוזן מוזיקלית".
ארז ביטון: "לא, מי זה? מי אדוני?"
דרור: "אנחנו שי ודרור, אורי גוטליב והדר לוי".
ארז ביטון: "אהלן שי ודרור, מה העניינים חבר'ה?"
שי: "טוב, טוב, טוב, ארז, טוב".
ארז ביטון: "וואלה, מה זה לשמוע אתכם על הבוקר".
שי: "תשמע, קראנו פה שירים מאוד יפים שלך".
ארז ביטון: "אז מה השאלה? חבר'ה, אתם...".
שי: "אנחנו לא יודעים מה השאלה, אנחנו בדרך כלל לא...".
ארז ביטון: "עוד לא, עוד לא הייתה שום התייחסות, מה זה בשידור חי?"
כולם: "כן כן".
דרור: "אנחנו בשידור".
ארז ביטון: "וואוו, אז קיבלתם סקופ ענק".
דרור: "מה הסקופ? עוד לא אמרת כלום".
ארז ביטון: "אז אם אפשר בקיצור, כי אני פה ממש בין אוטובוסים...".
שי: "לאן אתה נוסע?"
ארז ביטון: "קשה מאוד לשמוע גם אתכם ובטח גם אותי".
שי: "לאן אתה נוסע?"
גוטליב: "לא, אותך שומעים טוב דווקא".
ארז ביטון: "אז מה, חבר'ה? קדימה, שי דרור".
שי: "אז תגיד, יש טענות שאתם משתמשים בשואה לא בצורה שמכבדת את השואה...".
ארז ביטון: "אני אגיד לך מה עמדתי".
שי: "כן, בבקשה".
ארז ביטון: "יש נושאים, עם כל הכבוד, יש נושאים שהם לא לצחוק".
שי: "נכון".
ארז ביטון: "אחד הנושאים שהוא קודש...".
גוטליב: "כן".
ארז ביטון: "זה קודש קודשים בעיני, זה אזכור השואה".
גוטליב: "אוקיי".
שי: "יפה".
ארז ביטון: "הילדים שלי...".
דרור: "וליאור שליין ירד על זה שאתם אומרים 'גם לנו הייתה שואה'".
ארז ביטון: "כן, אבל למה להכניס את נושא השואה לתוך הדיון בכלל?"
שי: "אתם הכנסתם".
גוטליב: "אתם אומרים".
ארז ביטון: "לא, הוא העלה את זה, כאילו, הוא אומר, השואה אצל יהודי מזרח אירופה זה נושא לדמעות, אני לא מצטט אותו מדויק, ולגבי המזרחיים זה פלפל חריף".
שי: "מה?"
ארז ביטון: "עכשיו, אני רוצה להגיד לך, אשתי היא בת לניצולי שואה מיוון, מסלוניקי, ושם נספו 80 אלף איש נלקחו לאושוויץ".
גוטליב: "נכון, זה ביוון".
דרור: "אבל הוא צחק על מרוקו ועל עיראק, לא על יוון".
גוטליב: "נכון".
ארז ביטון: "לא, אבל גם, גם נלקחו גם מלוב וגם ממרוקו וגם מטוניס, הנושא...לכן אני אומר, בואו נוריד את השואה, נוריד אותו מהדיון בכלל".
גוטליב: "אז זהו, בואו באמת נוריד".
שי: "בוא נוריד".
גוטליב: "בוא נוריד".
שי: "אבל אתם מעלים את זה".
גוטליב: "אתם מעלים".
ארז ביטון: "לא, לא".
הדר: "לא מעלים, אני איתך, אני איתך".
דרור: "גם אני איתך".
שי: "אני לא איתך".
ארז ביטון: "לא, לא, אנחנו לא מזכירים את השואה בכלל".
הדר: "הוא הגיב לליאור שליין, הוא הגיב".
גוטליב: "אה, הוא הגיב".
הדר: "הוא הגיב".
שי: "אבל ליאור שליין, ואני מצטער שאני צריך לסנגר על ליאור שליין, אבל הוא לא זה שהעלה את נושא שואת יהודי מרוקו. הוא טוען שלהשוות את השואה הזאת לשואה...".
ארז ביטון: "לא, אני לא, חב'רה, אני לא העליתי, תשמע, דרור יקירי...".
שי: "לא, דרור זה...".
דרור: "אני דווקא שתקתי כבר דקה".
ארז ביטון: "דרור ושי...".
דרור: "ואורי והדר".
ארז ביטון: "אני שלחתי את הילדים שלי...".
שי: "והדר, כן, היא מזרחית".
ארז ביטון: "קצינים מבה"ד 1...".
דרור: "אתה אומר לא לצחוק על השואה".
ארז ביטון: "שלחתי אותם לפולין באהבה גדולה. אנחנו המזרחיים, למרות שלא באנו משואת מזרח אירופה...".
דרור: "כן, גם אנחנו סבלנו".
ארז ביטון: "אנחנו מתייחסים לגורל העם היהודי לעומק, ולפעמים אנחנו מגיבים רגשית חזק מאוד".
דרור: "ארז ביטון, תודה רבה, אנחנו חייבים לסיים".
ארז ביטון: "מה, כל כך קצר? חבר'ה, תמשיכו, להתראות".