המחזאי הבריטי הנודע וויליאם שייקספיר לא כתב את כל המחזות שלו לבד, כך עולה ממחקר חדש שפורסם. החוקרים בחנו צירופי מילים שכתבו מחזאים בני זמנו של המחזאי בן המאות ה-16 וה-17, וגילו כי שלושת מחזות "הנרי ה-6" שלו נכתבו בחלקם על ידי כריסטופר מרלו, שנולד באותה שנה כמו שייקספיר והיווה השפעה גדולה עליו.



בקובץ חדש של מחזותיו של שייקספיר, שיפורסם בשבועות הקרובים בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, יירשם מרלו ככותב משותף של המחזות.



"שייקספיר נכנס לעולם ה'ביג דאטא' (מאגר מידע הכולל נתונים מבוזרים) וכעת ניתן לענות על מספר שאלות שנשאלו זה זמן רב ביתר ביטחון", אמר גארי טיילור, אחד מעורכי הפרויקט הבכירים.



תאוריית קשר ארוכת שנים
 

השאלה האם על המחזות המשוייכים לשייקספיר אכן נכתבו על ידיו היא נושא לדיון לא נגמר, כשאחת התאוריות העקביות ביותר היא שהיה זה מרלו שכתב אותם - רעיון שמלומדי שייקספיר דחו על הסף.



התאוריה שמרלו עומד מאחורי כתיבת יצירותיו של שייקספיר מבוססת בין השאר על העובדה שבמחזותיו משולבים תיאורים מדויקים של מקומות ברחבי אירופה ששייקספיר מעולם לא ביקר בהם. כמו כן, עולה מניתוח צוואתו של שייקספיר כי ספרייתו הפרטית הייתה דלה ביותר באופן שאינו מתיישב עם הידע וההשכלה שהפגין ביצירותיו. זאת בהשוואה לצוואות של משכילים בני דורו של שייקספיר שספרייתם העשירה עמדה בלב הצוואה שלהם.



דיוקן של אלמוני שייתכן שהוא כריסטופר מרלו. צילום: ויקיפדיה
דיוקן של אלמוני שייתכן שהוא כריסטופר מרלו. צילום: ויקיפדיה



לדברי טיילור, אקדמאים יודעים כבר זמן רב ששייקספיר עבד על חלק מהמחזות שלו עם יוצרים אחרים. הרעיון שהוא שיתף פעולה עם מרלו על מחזות "הנרי ה-5" נדונה מאות רבות, אולם לא ניתן היה להכריע בנושא. "ישנם חלקים במחזות שברור שנכתבו על ידי שייקספיר ויש חלקים שברור שמרלו כתב אותם", אמר טיילור והוסיף כי החלקים האובים במחזות נכתבו על ידי שייקספיר.



מרלו (1593-1564) נחשב לאחד המחזאים הבולטים של העידן האליזבתני. בין המחזות שכתב "דוקטור פאוסטוס", שהיווה השראה ליצירתו המפורסמת של גתה "פאוסט", "היהודי ממלטה", "אדוארד ה-2" ו"הטבח בפריז".



מרלו נרצח בשנת 1593, אך נסיבות הרצח המדויקות שרויות באפלה. סביב מותו נותרו תאוריות קשר. אחת מהן היא שהוא בכלל ביים את מותו וברח לאיטליה, שם כתב את מחזותיו ופרסם אותם באמצעות השחקן וויליאם שייקספיר. השערה מקובלת יותר משייכת את מותו לפעילותו הוודאית בשירות החשאי של המלכה אליזבת.