פרולוג

"על שלושת הטנקים שעלה בידם להגיע למעוז הוטל לעצור את המתקפה הגדולה של הארמיה המצרית. ידין, ששימש כתותחן, פגע בבולדוזר מצרי שפילס דרך לטנקים... הטנק של ידין שקע בבוץ, והשרשרת נקרעה. הם קיבלו פקודה להמשיך לעצור את האויב. בשלב זה נפגע הטנק פעמיים".
מתוך דברים שכתב צבי טננבוים, אבא של ידין.

תמונה ראשונה

שלוש שנים לפני כן. אני צופה בהקרנה פרטית של סרט תדמית על הנח"ל. פעם, לפני עידן הטלוויזיה והרבה לפני שהערוץ השני פרץ הביתה על שלל פרסומותיו, הפרסומות חיו בקולנוע. גם יומני החדשות וגם סרטי התדמית, כמו גם הסרט הזה שקרא לנוער להתנדב לנח"ל. הסרט, שביים במאי דרום אפריקאי וצולם ברובו בהיאחזות כרם שלום, היה - איך לומר בעדינות ובלי לפגוע באף אחד - קיטש מקוצ'קץ'.

רק סצינה אחת בצריף ששימש כמועדון שבתה את עיני ובמיוחד את אוזני. יאיר, החבר שלי שכתב את המוזיקה לסרט, שואל אותי לדעתי. "הסרט לא משהו", אני משיב, "אבל הייתה שם מנגינה של חליל במועדון, שאני חייב לכתוב לה מילים". יאיר מסרב בתוקף: "זו נעימה שצריכה להיות בלי מילים וככה היא תישאר".

אז הסתבר לי גם שהחלילן שביצע את המנגינה המופלאה הזו הוא נער בן 16, עילוי מוזיקלי. שמו של הנער - ידין טננבוים.

תמונה שנייה

אני נקרא לפיקוד הנח"ל. יש בעיה עם התוכנית החדשה של הלהקה. יאיר רוזנבלום ודני ליטאי הוזעקו להציל את התוכנית הקורסת. אין הרבה זמן. יש לוח הופעות סגור, ובנח"ל מחויבים כבר ליחידות שממתינות. "תבוא עם טקסטים", הם מבקשים. "אין בעיה", אני אומר ומגיע עם שיר. שניהם מעיינים במילים.

דני מרוצה. גם יאיר. "איזו מנגינה נשמעת לך?", יאיר שואל כהרגלו. "ההיא של החליל מהסרט", אני עונה. יאיר מהסס קצת. אבל הזמן דוחק. חייבים לעמוד בלוח הזמנים. ניגש לקלידים, מתחיל לנגן את המנגינה ההיא של החליל, תוך שהוא שר את המילים שמונחות לפניו. "בול!", הוא אומר לי, "זכרת בדיוק, מה?". בטח זכרתי. התאהבתי במנגינה הזו מרגע ששמעתי אותה, וכמו צייד מיומן חיכיתי להזדמנות שהטרף ייפול לידי.

יאיר קורא לחברי הלהקה. הם מתיישבים והוא מנגן ושר להם את השיר החדש. כשהוא מסיים משתררת דממה מעיקה. החבר'ה האלה כבר עברו כמה וכמה חודשי חזרות ועכשיו הם נאלצים לשוב לאולם החזרות ולהתחיל הכל מחדש. הם עייפים וכועסים. את הדממה מפר אחד מחברי הלהקה. מנחם זילברמן קוראים לו. "

חרא של שיר", הוא אומר. יאיר מביט בי וצוחק במבוכה. באותו רגע קולט מנחם שיאיר הוא המלחין של השיר וברגע זה נחתם גורלו ואין לו סיכוי לזכות אפילו בשורת סולו אחת. הוא מנסה לצאת מזה ומתקן, "המנגינה דווקא לא רעה. המילים חרא".

יחיעם, החלילן של הלהקה, מקבל תווים שיאיר שרבט לו ומתחיל לנגן את הפתיח. זה בדיוק אותו פתיח שניגן ידין, החלילן בן ה־16 בסרט ההוא. דני כבר מתחיל להציב סולם וכיסאות בשביל ההעמדה.

הבנים שרים, "השבת בכלל אינה עוברת / כבר קראנו את עיתון הערב / שרנו כבר שירי מגל וחרב / כבר תפרנו את החור בגרב".
ומנחם מקבל למרות הכל את שורת הסולו שלו: "ופתרנו תשבצים בלי הרף".

תמונה שלישית

בנובמבר 1972 התגייס ידין טננבוים לצה"ל. הוצע לו כמובן להיות חלילן בתזמורת צה"ל, אבל הוא דחה את ההצעה והחליט להיות שריונר. כמו בנגינה - הצטיין גם שם. בקורס מפקדי טנקים, שאותו לא השלים בגלל מלחמת יום הכיפורים, היה אמור להיות חניך מצטיין. ליאונרד ברנשטיין הענק כתב לזכרו את היצירה "חליל", וכישרונו המוזיקלי מונצח באלבום "החליל שלא נדם", שבו מוקלטות יצירות בביצועו.

תיאור המעשה

"בליל 7 באוקטובר 1973 לחם סמל ידין טננבוים ז"ל כתותחן טנק, על הסוללה שמצפון למעוז 'מפרקת'. בחצות נתקע הטנק ליד הסוללה, בדיוק מול הפרצה שבה אמורים היו השריון והחי"ר המצריים לצלוח. למרות שהטנק היה נטול כושר תנועה, החליט הצוות להישאר בטנק ולהמשיך להילחם בצריח בלבד.
כאשר החלו הטנקים המצריים לחצות את הגשר, השמיד סמל ידין טננבוים ז"ל טנק מצרי וטרקטור, ובקרב בין הטנק שלו לשריון המצרי הצולח - נפגע הטנק, וסמל ידין טננבוים נהרג.

"במעשהו זה גילה אומץ לב ודבקות במשימה למופת. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.
"מרדכי גור. רב אלוף. ראש המטה הכללי".

אפילוג

יאיר רוזנבלום ודני ליטאי כבר אינם. גם יחיעם פלד, החלילן של הלהקה, ומנחם זילברמן.
אבל בכל פעם שהשיר הזה מתנגן, והוא מתנגן לא מעט, עולה בלבי הזיכרון הראשון ההוא, כשהשיר הזה היה רק נעימה שבקעה מחליל הקסם של נער בן 16. ידין טננבוים ז"ל.

"על המחנה נדלק ירח
על המאהל כוכב זורח
והזמן כמו גומי מתמרח
ליל שבת בלי טעם ובלי ריח
והשקט את הלב קורע".

"החליל שלא נדם": המנגינה של הנער בן ה-16 שנהרג במלחמת יום כיפור

כך הפכו הצלילים שהשמיע ידין טננבוים ז"ל שנהרג ב-73' לאחד הלהיטים הגדולים של להקת הנח"ל: "זו נעימה שצריכה להיות בלי מילים וככה היא תישאר"