"מספר שלוש נכנס לים, לא נראה מצנח", הודעה לקונית זו שעלתה מהקשר קרעה את הדממה. "היה לי ברור שזו לא הייתה תאונה בלתי נמנעת", מעיד בספרו "דורי" אלוף משנה בדימוס שמואל גורדון, מפקד הטייסת שבמהלך טיסת אימונים שלה אירע האסון. חשדו גבר כאשר בשובו לבסיס הוציאה הקמב"צית מהכספת מעטפה שהשאיר דורי, פקודו וחברו מאז נעוריהם בעמק.
"במעטפה הייתה הפניה לקופסה שדורי החביא", משחזר גורדון את מה שאירע לפני כמעט ארבעה עשורים. "'בקופסה תמצא את כל הדברים שכתבתי', הודיע לי. 'קרא אותם, ואם תוכל תוציא את זה לאור, כמובן בלי פרטים מזהים לגבי הדמויות המוזכרות בו, כדי לא לפגוע באיש".
"אני לא אומר את זה בבירור, אבל מובן שיש כאן סיפור מתח שמסתתר מאחורי כותרת המשנה של הספר: 'תעלומת מותו של טייס קרב'. תוך כדי קריאת הספר מבינים שאולי לא הייתה תאונה, גם אם מסקנות החקירה העידו על ורטיגו".
"אני בטוח ולו בלבד שיש בי אירוניה ולא הומור (צוחק). עם זאת, יכול להיות שתוך כדי עריכת החומר נוסף משהו משלי. הדברים בעיקרם הם כפי שניסח אותם דורי, כולל השפה הטייסית, שרק טייסים כמונו מסוגלים להתבטא בה, וכולל התיאורים החקלאיים, הנוגעים לעברו של דורי. שנינו בני אותה תרבות נכחדת של התנועה הקיבוצית".
גורדון, טייס קרב בעברו הרחוק ומומחה לביטחון לאומי בהווה, נולד במאי 44' במשמר העמק, לחם כטייס קרב במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. הוא מילא תפקידים בכירים בחיל האוויר, ובאחרון שבהם שימש כמפקד מוצב השליטה המרכזי של החיל במהלך מלחמת לבנון הראשונה. כמי שהטיס את מטוסי המיראז', הפנטום ועוד, אני שואל אותו אם בעקבות שערוריית הצוללות מן הראוי להשקיע מיליארדים במטוסי האדיר, שניצניהם הגיעו ארצה. "אין מה להשוות", הוא אומר.
"רכישת הצוללות היא סקנדל שלא נשמע כדוגמתו. אפילו בחיל הים לא רצו בהן. איך זה יכול להיות שלראש הממשלה יש עורך דין קרוב, שמלווה אותו בכל המעשים שלו ובדיוק, כשיש להם אינטרסים משותפים, הם לא מדברים על כך? ואת מי הם העיפו מעסקת הצוללות? את מי שהיה המפקד שלי, תת אלוף שייקה ברקת, המוכר כמי שהוא אדם ישר כסרגל. בניגוד לצוללות, הגורמים המקצועיים בצבא רוצים את מטוסי האדיר".
תמיכתו הנלהבת של גורדון במטוסי האדיר עומדת בניגוד להיותו אופוזיציונר מובהק בנוגע לחלק ניכר מהנושאים הצבאיים שעל הפרק. "זה הרבה מאוד שנים המטכ"ל לא מתאים לתפקידו", טוען גורדון, העוסק במחקרים אסטרטגיים. "יושבים בו למעלה מ־25 איש, רובם בדרגת אלוף, והם מקבלים החלטות אסטרטגיות בשעה שרובם לא שייכים לעניין. חסר לצדו גוף מצומצם יותר, הפיקוד העליון, שבו אמורים להיות שלושת אלופי הפיקודים, ארבעה מפקדי הזרועות וכמובן הרמטכ"ל וסגנו. לדעתי זה הגוף שאמור לנהל את המלחמות הבאות".
"אבל כשעוברים ללחימה יבשתית יש אבידות. ממה שכתבתי בספר 'מחניבעל למלחמה' על מלחמת לבנון השנייה, ניתן להבין שאפשר היה להפסיק אותה ולמנוע קורבנות. צריך ללכת על מבצעים קצרים, כפי שהייתה מלחמת ששת הימים, והכוח האווירי הוא הכוח הדומיננטי להשגת המטרות שלנו. כשזה מתארך, אנחנו מתחילים להישחק. אני מזכיר שבמלחמת לבנון השנייה אחרי שבוע הציע האו"ם הפסקת אש. שרת החוץ דאז, ציפי לבני, הסכימה. הליגה הערבית, שלא אהבה את חיזבאללה, דרשה הפסקת אש. אבל שלושת אנשי הצמרת שלנו דאז: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, חשבו שאם הלך כל כך טוב בשבוע הראשון, אולי כדאי להמשיך.
"הם, כנראה, לא הביאו בחשבון שהאויב של הטוב הוא הטוב ביותר ודחו את ההצעה, מה שעלה לנו ביוקר. מלחמות נגד טרור אינן מלחמות הכרעה אלא מלחמות שחיקה. במהלכן מתברר שצבא היבשה איננו מועיל בלחימה בשטחים אורבניים. השריון טוב לכיבוש גבעה זו או אחרת, אבל הוא כבר לא מלך הקרב כפי שהיה בעבר. כיום הצבא מושתת על מודיעין מעולה, על כוחות אוויר ועל כוחות מיוחדים, כלומר הסיירות. לכן יש להקים את חיל הכוחות המיוחדים, שבלעדיו אין תיאום בין הסיירות השונות. ניסיון לאגד אותן בחטיבה לא מספיק".
התרעות פיקוד העורף