לא תאמינו, אבל חלום נעוריה של לאה נאור, בוגרת בית הספר החקלאי עיינות, היה להיות גננית. למרבה המזל של כולנו זה לא הצליח לה, חוץ מאשר במרפסת ביתה בהרצליה, שנראית כמו משתלה מטופחת. במקום להיות גננית, היא נהייתה סופרת, פזמונאית, מתרגמת ותסריטאית פורייה. מעיין היצירה של נאור, מחברת "מקהלה עליזה", "זרעים של מסטיק" ועוד, ממשיך לפכות במרץ. את יום הולדתה ה־82, שחל אתמול, היא חוגגת, איך לא, בספר חדש - "אמילי", ובו תרגומיה לשיריה של אמילי דיקינסון.
"לגלות את האמת? הגעתי לתרגום מאנגלית מתוך חסר. הואיל ורכישת השפה עלתה לי בקושי נורא, כל החיים אני קוראת ומתרגמת מאנגלית, כדי לא לאבד את מה שיש. הספר הנוכחי הופיע לאחר שאיילת, אחת הנכדות שלי, אמרה לי שוב ושוב 'את מוכרחה להוציא את אמילי דיקינסון'".
"לא הייתה לי ברירה. פניתי להוצאות ספרים והן לא קפצו על המציאה. די מהר הפסקתי לפנות, כדי לחסוך מעצמי את הבושה של הדחייה. החלטנו (נאור ובעלה ד"ר מרדכי נאור, היסטוריון תולדות ארץ ישראל, י. ב-א) להוציא את הספר בכוחות עצמנו. אגב, זה לא עלה לנו הרבה כסף".
דיקינסון הייתה מהמשוררים האמריקאים הבולטים במאה ה-19. "בחייה היא פרסמה רק שמונה שירים", מספרת נאור. "כשהלכה לעולמה התגלו כ־2,000 שיריה בארגזים מתחת למיטתה. בשירים שלה אני מוצאת המון צניעות והמון חוכמה. הם עצובים, בדרך כלל, אבל איכשהו יש בהם שמחה פנימית וגם קצב, בתור מי שהייתה פסנתרנית חובבת".
(צוחקת) "זה משהו שבכלל לא התכוונתי אליו. יום אחד הגיע אלינו לביקור המו"ל נחמן אוריאלי, שהיה הרצלייני כמונו. תוך כדי שיחה הוא התפלא איך לא תרגמו לעברית את אחד מספריו של דוקטור סוס, כפי שכינה את עצמו הסופר והמאייר האמריקאי תיאודור סוס גייזל. אז סיפרתי לו שתרגמתי לעצמי את אחד הספרים שלו כתרגיל ללימוד אנגלית. לאחר שנתתי לו לקרוא מה שתרגמתי, הוא טען שלא דייקתי בשם הספר, גם לא בשם המחבר".
"לדבריו, השם המדויק היה זאוס. הוא תהה איך העזתי להוריד את אבי האלים לדרגה של סוס. השבתי לו שככה מבטאים את זה בארצות הברית. עובדה, בדקתי. מה גם שדוקטור סוס לא היה מוותר על הבדיחה".
"נראה לי כך. כדי לדייק הייתי צריכה לקרוא לספר 'החתול בתוך הכובע'. בכל אופן, בלי כוונה נהייתה סדרה של 35 ספרים, שנמכרו במאות אלפי עותקים".
התרעות פיקוד העורף