חיפוש אחר דרכי בריחה מכאן־ומעכשיו מצא השבוע נתיב קל שהוליך לעבר החוף המערבי. ולא סתם חוף מערבי כלשהו בצפון קליפורניה, אלא מדרון מגונן בהקפדה, צופה אל גשר הזהב. איזבל איינדה הצ'יליאנית (נולדה בלימה, פרו, ב־1942) מתגוררת כיום בסן פרנסיסקו לאחר שנדדה במדינות רבות. היכרותה עם נופי העיר ושכונותיה אפשרה לה לרהט בנחת את הרומן הרומנטי שלפנינו. בדרך כלל התקשיתי למצוא עניין בסיפורים שאיינדה רקחה, אבל הפעם חבר כישרונה להמציא עלילה מרתקת לחום יולי במדינת ביבי, ולא הייתה סיבה לגיטימית לסרב להזמנת המילוט. יתרה מזאת, הלגיטימיות אף צברה תוקף בזכות הנקודה היהודית. אותו מדרון ירוק הצופה אל המפרץ, שייך בסיפור לאחוזתה של משפחת בלסקו היהודית, והסיפור נטווה בעיקר סביב תולדות המשפחה הזאת, החל מפלישת הנאצים לפולין ב־1939.
הסופרת בראה דמויות ברורות ונושמות, בני אדם שחום גופם מוחש בדפים. שתי הנשים האוחזות בחוטי העלילה, אחת צעירונת, איריניה בזילי, והאחרת, אלמה בלסקו, באמצע שנות ה־80 לחייה, מניעות את הסיפור בין שני פלחי זמן. האחד - שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת, והשני, זמננו אלה, באותה עיר נהדרת. כל הנשים בסיפור, כולל היפניות, ניחנו באופי חזק, והן יוזמתיות ודעתניות. הגברים, חוץ ממתועב אמריקאי אחד, כולם ג'נטלמנים, נדיבים, קשובים, עדינים, סבלניים. נפלא מכולם הוא “המאהב הסודי", איצ'י, יפני שנולד בקליפורניה לאביו, הגנן היפני של אחוזת היהודים ההדורה.
איינדה מביאה את אירינה, הצעירה המסתורית, למקום עבודה חדש, בית אבות למעמד הבינוני, ומפגשיה שם יתניעו סיפור שיכלול עולמות ריאליים ונסתרים כאחד. איינדה תומכת באינטואיציות ובתחושות חזקות שאין להן הסבר מדעי. כך, בליל מותה של אלמה, רואה אירינה את המאהב היפני לצד מיטת אהובתו הגוססת, אף שאיצ'י כבר אינו בחיים זה שלוש שנים.
בקריאת הסיפור הרומנטי הסוחף הזה, נכבלים בעוז אל הרגשות העוצמתיים של האוהבים, עד כי הכל ייתכן. אלמה, הילדה שהוריה שלחו מפולין אל הדודה באמריקה, כדי שיוכלו לעלות בשקט לרכבת אל מחנה המוות, תתאהב עד כלות דווקא ביפני המעודן. ודווקא היפני המעודן יבלה שנות נעורים מכריעות במחנה ריכוז בלב מדבריות יוטה, באותה מלחמה שממנה ניצלה אלמה. קווים מקבילים נמתחים בין איצ'י לאלמה ובין אלמה לאירינה, שגודלה בידי סביה במולדובה, ונשלחה אל אמה השתויה באמריקה.
שלושתם סבלו מילדות חריגה ומהיעדר הורים בתפקוד מלא. ושלושתם מלמדים איך לאהוב. אם בזהירות ובעדינות ובהיחבא, אך בהתמדה ובתשוקה שאינה מתכלה, ואם בקיפאון שיש להפשירו, ובסבלנות אינסופית. איינדה מאמינה בכוחה של האהבה. אהבה פעילה בכל דרך שהיא. בין גבר לאישה שאינה יכולה לוותר על מעמדה הרם לטובת חיי עוני בבקתת הגנן. בין גבר נשוי לגבר אחר, למרות התקופה המנדה אותם. בין הומוסקסואל לאשתו התלויה בתמיכתו ובהערכתו. בין אישה מבוגרת לצעירה אבודה ומוכשרת, שאותה היא מטפחת ועליה היא סומכת. וגם באהבה נוספת, נדיבה וחמה, שמרעיפים דוד ודודה אמריקאים על אחייניתם הפולנייה, יתומה מבוהלת. ובסיום הקריאה נאמר אמן לאהבה ואמן לסן פרנסיסקו לנוכח הים. כי הנה צלחנו עוד שבוע ביולי.
התרעות פיקוד העורף