ז'יל, המספר, היה בן 11 כשהושלך מן המקום המוגן, שהיה בית נעים במינכן, שאמא ואבא נמצאו בו, כמו גם אח ואחות. הוריו נהרגו בתאונה בעת שנסעו במסגרת חופשה בדרום צרפת. שלושת הילדים הועברו לפנימייה, ז'יל שוכן במבנה מרוחק מאחיו. מכאן מתחיל יומן החֶסֶר שלו. כרוניקת געגועים והזדקקות למרחב מוגן, לחום, להבנה. חסך מתמיד מכרסם בביטחונו העצמי, בשאפתנותו, בהתבגרותו. הילד בעל הנטיות האומנותיות, שאהב לצלם, כמו אביו, שכתב סיפורים לפני האסון ותכנן להיות סופר, נשמט לתוך בגרות של אוזלת יד.
לכאורה, עוד סיפור על טרגדיה אנושית. אין כאן עלילה יוצאת דופן בכלל היצירות שרוצות למשוך קוראים. העניין המיוחד ברומן הזה נובע מהמשהו הטמיר המשוקע בכתיבה של ולס. היסוד הנסתר, הרכיב הכסוף, הטמון בקרקעית הטקסט, קובע את נימת קולו. המגע היחידאי הזה הופך את הסיפור ליצירה לא שגרתית.
התרעות פיקוד העורף