"לחיות אהבה הקובץ האסור" חושפת הסופרת פלד (45), נשואה באושר ואם לשתי בנות, את המיניות שלה בתעוזה בלתי רגילה, ויש מאחורי זה גם אג'נדה: "אני מרגישה שיש קיפוח מתמיד כלפי נשים בגיל שלי. נשים בגיל 40 פלוס נחשבות פחות איכותיות, פחות מושכות, כאלה שעבר זמנן. אני חושבת שזה בדיוק ההפך. בגיל הזה נשים הן כבר לא פוטנציאל, אלא כבר מוכיחות את עצמן. אנחנו כבר האמהות שרצינו להיות, מגשימות חלומות, ולא רק חולמות. יש בשלות, הגשמה ונינוחות שמגיעים אליהן עם הגיל הזה, והיה לי חשוב להגיד את כל הדברים האלה. בעלי, מתן, מעריץ את הכתיבה שלי. הוא פמיניסט ורוצה שלנשים יהיו זכויות שוות והזדמנויות שוות. הוא גם העורך של הספר".

חלום ילדות
ליעקבסון פלד היה חלום מילדות: לכתוב מערבון. זה היה הסגנון הקולנועי שהשפיע עליה, אף שהקפידה לראות את עצמה כגיבור בעלילה ולא כדמות הנשית, כיוון שבדרך כלל במערבון הדמות הנשית היא זונה חסרת חשיבות. בספרה, הגיבורה, ניצן כתר, כותבת את כל הספר בפייסבוק, ולכן התצורה הסופית נראית כפוסטים.

"היום הנשים חיות כמו במערב הפרוע", היא מסבירה את הקשר בין פייסבוק למערבון שכתבה. "אין להן הגנה נגד אלימות מינית, חברתית, כלכלית. הנטייה היום היא האשמת הקורבן ולא עזרה או הענשת התוקף. אני רואה את עצמי כשליחה ששמה מראה ביקורתית וכואבת מול כל מה שקורה היום במציאות הישראלית והעולמית, בכל הנוגע לטרור מיני נגד נשים. הביקורת הזו באה לידי ביטוי במערבון התל־אביבי, המשולב בין הפוסטים העוסקים באהבה. הגיבורות בספר מצליחות לעצור את מעגל האלימות והאימה. נשים מגנות ולוחמות ומצילות את עצמן. זה יוצר ביחד הגשמת חלום ילדות, כתיבת מערבון ותחושת ניצחון כפולה, כשהגיבורות בספר מחליפות את הגיבורים במערבונים שהיו בעבר המיינסטריים".



צפריר יעקבסון פלד. צילום: מתן פלד

הספר התחיל כפוסטים בפייסבוק, אבל הוסר. מדוע?
"אלה 43 פוסטים שעוסקים בסיפור אהבה מיוחד ורגיש, שנכתב ללא ציניות. הרוך והיופי בהם נכתבו כפוסטים, על אף משחקי השליטה וכאבי הלב. בעדינותם הם חושפים אישה בוגרת ומורכבת. המערבון מראה פן אלים וקשה שאנחנו מבינים שהוא חושף זמן אחר מחייה של ניצן כתר. בגלל הארוטיקה והאלימות, פייסבוק החלה לצנזר ולמחוק חלק מהפוסטים, שכל אחד הוא קטע או סיפור קצר שגם עומד בפני עצמו".

איך פייסבוק הגיעה דווקא אלייך?
"אין לי מושג איך זה קרה. פייסבוק שלחה לי יום אחד הודעה על אלימות ומיניות ה'מסכנות את החברה' בפוסטים שאני מעלה, ומחקה לי אותם. חלק מהפוסטים שלי באמת מיניים מאוד ויש בהם גם אלימות מינית, אבל הייתי חייבת להיות בוטה כי נשים חיות כאן במערב הפרוע. אף אחד לא דואג להן, וכשיש אונס, מאשימים אותן, את הקורבנות".

צפריר יעקבסון פלד. צילום: מתן פלד

רומן בלתי נמנע
יעקבסון פלד, ילידת מושב כפר ברוך בעמק יזרעאל, חיה כיום בתל אביב עם משפחתה. היא חברה באגודת הסופרים העבריים, פרסמה ספר ילדים - "חומי" (2012), ורומן - "עלים אדומים של שלכת" (2016).

"לחיות אהבה הקובץ האסור" הוא ספרה השלישי. הגיבורים הראשיים בספרה הם סופרת בת 45, נשואה באהבה, אמא מסורה, שמפתחת במפתיע רומן סוער עם גבר נשוי, קרייריסט ואב, שייט כבן 50, שהיה ביניהם קשר רומנטי עוד בנעוריהם והסתיים בעקבות טראומה שחוותה. הרומן הוא בלתי נמנע עבורם. זהו פיצוי לעבר והרפתקה חדשה, שסוחפת אותה לתוך עולם של סערה, אושר, פחד, כאב, הגשמה עצמית וסקס ממכר.

עד כמה הושפעת מהספר "ערות" של תמר מור סלע, שנתן דרור למיניות נשית והפך לרב־מכר?
"לא יצא לי לקרוא אותו. בשנים האחרונות אני פשוט כותבת בלי הפסקה, וחשוב לי לא להיות מושפעת ולהביא את העולם הפנימי שלי, בלי לקבל השפעות מבחוץ".

את חושבת שהחברה הישראלית מוכנה לאמהות בנות 45 שכותבות על מיניות בצורה כל כך פרובוקטיבית?
"אנשים כותבים לי שהם מאוד אוהבים את הכתיבה שלי. נשים כותבות לי שבזכותי הן מאמינות מחדש באהבה, שעזרתי להן. נשים וגברים בגיל הזה נורא יפים וסקסיים בעיניי. הגוף שלהם שלם יותר ואני לא חושבת שצריכים לתת במה רק לגוף של בני 20. אבל מובן שלא כולם חושבים כמוני, ויש אנשים שכתבו לי תגובות כועסות מאוד. שאלו אותי: 'איפה הצניעות שלך?'. כתבו לי שאני לא מבינה את המקום של האישה, ולכן אני מציגה נשים ככאלה שיכולות לשכב עם מי שבא להן. גם כריכת הספר הרגיזה אנשים שכעסו שאני שוכבת בצורה סקסית. ויש סוג שלישי של תגובות: הרבה הצעות מיניות שקיבלתי מנשים ומגברים".