"תוהה אם אי פעם כתבתי על משהו אחר": סיפור על אהבת נעורים מייסרת

סופרים אינם יכולים להסתיר עצמם מאחורי עלילות בדויות. גם רומנים עבי כרס נוצרו מעולמו של הכותב, אף אם אין בהם זהות מוחלטת עם עובדות אוטוביוגרפיות. הסופר האוסטרלי גרגורי דיוויד רוברטס (יליד 1952) הרחיק לכת ברצונו להפריד בינו לבין יצירתו. האיש, שודד בנקים, אסיר נמלט ומכור להרואין בעברו, כתב שלושה רומנים (שלא קראתי), שתרגום השני שבהם יצא לאור לא מכבר. 940 עמודים נושא “צל ההר" (מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת, זמורה–ביתן), רומן ההמשך ל"שאנטראם". לספר צורפה איגרת אישית מאת הכותב, שבו הוא מבקש למחוק את כל פרטיו מן האינטרנט, כולל תמונותיו, כדי שקוראיו יתייחסו ליצירותיו בלבד. זוהי דרישה אינטליגנטית מכובדת, אך היא טרם נענתה. סיפורו האישי מצוי לפרטיו ברשת, ורק הדיוט יניח שניסיון חייו הסוערים של רוברטס לא נמהל בדפיו המרובים.

לעומתו ניכרת מגמה ספרותית הפוכה, שבה הסופר מספר על עצמו. לא באופן הספרותי העילי שבו הביא מרסל פרוסט לעולם את יצירתו המונומנטלית, אלא בפשטות אומנותית. עובדות החיים הקשיחות בלבוש ספרותי אינטימי, מעורר אמון, לא מתחכם. בדרך זאת נקט פיליפ בסון, סופר צרפתי יליד 1967, אחרי שכתב כבר עשרות רומנים ונודע בעולם. הרומן האוטוביוגרפי שלו “די כבר עם השקרים שלך" מביא את סיפור אהבתו הראשונה לתלמיד בתיכון הכפרי שבו למד. יופיו של הרומן בעדינותו ובכנותו. כאב הלב שנגזר על האהבה הזאת, שבה האהוב מתייסר בשל היותו הומוסקסואל, מושך הזדהות אנושית מיידית עם המסופר. בסון חי בשלום עם נטייתו המינית, אולי מפני שבגר בבית אינטליגנטי חילוני. האהוב, תומא אנדרייה, נולד למשפחה כפרית אדוקה.