העניין שהספרות מגלה לאחרונה ביחסים שבין שתי חברות - מילדות, דרך נעורים ועד בגרות - מעלה כמה שאלות חשובות עוד קודם להתפוצצותה של פרשת הארווי ויינשטיין, שלל העדויות על הטרדות מיניות שזורמות בארץ ובחו"ל וההתגייסות ההמונית לקמפיין MeToo#. אבל כעת, לאחר שהמציאות שהייתה ידועה לכולנו בכל זאת טופחת על פנינו, מצליחה החברות העזה, המורכבת, רוויית הקנאות והכמיהה, הכיעור והיופי בין שתי ילדות, נערות ונשים - להיות מרתקת פי כמה.
זה התחיל כמובן בלילה צ'רולו ואלנה גרקו, הילדות מהשכונה הענייה בנאפולי, שמסע ההתבגרות שלהן לאורך למעלה מ־1,800 עמודים מעסיק קוראים בכל העולם. הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה, פרויקט שאפתני בן ארבעה כרכים שהאחרון שבהם צפוי לראות בקרוב אור בעברית (בתרגומו הנהדר של אלון אלטרס), עוסק בדברים רבים, בהם השינויים הגיאו־פוליטיים באירופה והשפעתם על איטליה, על כלכלתה, על חיי העניים בדרום הארץ; וההתנגשות בין הרעיונות הליברליים לבין הכנסייה, בין התשוקה להשכלה ובין התפיסות השמרניות של תפקידי האישה.
אבל יותר מכל דבר אחר, וכמו בספרה החדש של זיידי סמית "סווינג טיים", העיקר בספרים הוא התבוננות מדוקדקת בחברות שבין שתי נשים ובאופן שבו הזהות שלהן מתגבשת באמצעות חיקוי וכפילות, הנגדה והפרדה, כך שכל אחת מהן מהווה לרעותה מראה שבה משתקפת דמותה.
התרעות פיקוד העורף