"לילדים אין דמיון - הכל אצלם באותו רצף, אנחנו זקוקים לדמיון כדי להבין אותם", מסביר המגיש. "בספר 'ממה מכינים שלולית' אני בעצם מוכיח כמה שאני אבא קלישאתי בצורה מחרידה ומשוויץ בזהב שיוצא לילדיי מהפה, הילדים אומרים דברים שאתה רוצה לשמור, אך למילים ומשפטים אין תמונות, אי אפשר לשמור אותם באותה צורה, לכן ביקשתי ממאייר הספר לפני חצי שנה שייקח את המשפטים שאמר בני ויכניס אותם לספר שיהיה לי למזכרת בבית. אחרי שהוא עשה זאת כולם התלהבו והתייחסו לזה כאל ספר עצמאי לכל דבר, מכאן התגלגל הרעיון להדפיס עותקים נוספים לתפוצה המונית".
כשנשאל כמה פעמים נקלע לשאלות שלא הייתה להם תשובה השיב: "אני קורא להורים לשקר, כל הילדים נשארים נאיביים עד גיל 38 (צוחק). הילדים שלי עוד רכים ושואלים דברים תמימים לחלוטין וגם כשהם משתמשים במילים גדולות הם מתכוונים לדברים קטנים. הבן שלי שאל אותי איך נוצרה שלולית כי הוא רצה לדעת מה זה בעצם חורף ולא בכדי ללמוד את התהליך המטרולוגי. סיפרתי לבני למרות שהוא רק בן ארבע שאני כותב ספר ילדים בהשראתו, הוא שמח שדיברתי עליו, והלך לראות טלוויזיה".
"הספר הזה הוא חוויתי גם עבור הילד", הוסיף עידו רוזנבלום: "כשאתה מקריא את הספר לבן או לבת שלך הוא מעלה המון אסוציאציות על החיים שלכם וזה נורא נחמד. הבן שלי נוהג לשתף אותי המון בחוויות שהוא עובר וזה כיף לי, אני מגלה כל פעם מחדש מה קורה לו בתוך המוח וזה תענוג לראות זאת".
עריכה: איתמר זיגלמן
התרעות פיקוד העורף