שחור או לבן, אדם צריך להחליט על הנאמנות שלו, כדי שחייו לא ייטלטלו בין זעזועים נשנים. החברה הגזענית כופה על הנחותים את ברירות המחדל הבעייתיות. לפי הרומן של נלה לרסן (1891–1964), גם אם הנאמנות שלך לאנשיך אינה מוטלת בספק, בחברה המודרנית ביותר עדיין יהיה עליך לחוות חוסר שקט מתמיד. שאלות בדבר זהות אישית יענו תמיד גם את המוגנים לכאורה. תמיד לכאורה.
בהינף יצירה אחת מתעשרת הספרות האמריקאית המתורגמת ברומן שנכתב בידי אישה בין שתי מלחמות העולם. אותה אישה לא עמדה רק נגד מחסומי הג'נדר של תקופתה, אלא גם התנסתה בקשייה של מי שהינה בת למשפחה מעורבת, גם אם גון עורה כהה. לרסן, שהייתה אחות במקצועה ואף ספרנית, נשבתה באמצע הדרך, בין אבותיה הלבנים לבין אחיה שחורי העור.
גיבורת הרומן, שפורסם לראשונה ב–1929, נאבקת בדילמות אקטואליות עד מאוד: “היא הייתה לכודה בין שתי נאמנויות, שונות ועם זאת זהות. היא עצמה. הגזע שלה". איירין רֶדְפילד נולדה לבנה כבת למשפחה מעורבת, ובחרה להינשא לשחור עור ולחיות בקרב האוכלוסייה השחורה בברוקלין. העיקרון המנחה אותה מקובע בחיפוש העיקש אחר יציבות וביטחון. היא ממקסמת את השליטה בחייה בכך שהיא מנהלת את ביתה, את בניה ואף את בעלה הרופא.
המסגרת המהוקצעת של חייה נפרצת במפגש אקראי עם חברת ילדות. כל מה שאיירין חתרה אליו בשנות נישואיה, ההתרחקות משכונת העוני בשיקגו, הפעילות החברתית הענפה, הידידות עם סופרים ואנשי חברה נאורים, לבנים ושחורים, העתיד הסדור, הכל מאוים בחדירתה של קלייר בְּלוּ לביתה. השמות אינם אקראיים, לצבע יש משמעות קטלנית ברומן החשוב הזה. קלייר זאת, אכן מאירה את החדר ביופיה הבהיר, אך התנהגותה בלתי צפויה, סוערת.
חשיבותו של הרומן נובעת מעצם קיומו כיצירת אומנות איכותית בעלת אמירה מורכבת, המציגה פן נסתר מעין בתולדות ההיסטוריה של הגזענות בארצות הברית. חשיבותו עולה גם מכתיבתו המבודדת בקונטקסט תקופתו, ומהתגלותו המחודשת בשלהי המאה ה־20. מדובר ביצירה ספרותית שֶקוֹלה מדוּד, צלול ובעל עוצמות תת–קרקעיות. זה סיפור שנכתב בענווה, בשיקול דעת, בבהירות עניינית. מכאן יופיו. כל מסריו נובעים דווקא מהשתלשלות העניינים.
לרסן נצמדת לדמות המספרת, לאיירין, שסברה כי הבחירות שעשתה בחייה יבטיחו לה רגיעה נפשית. אך הרומן מצהיר כי החשש המתמיד, שמה שהיה ודאִי עלול להתרסק, אינו נותן מנוח לאף אישה, לא לאישה הנשואה לשחור–עור וודאי לא לבת–תערובת המעלימה את מוצאה מפני בעלה הגזען הלבן. “היא מספיק סובלת כאישה, כאינדיווידואל", חושבת איירין על עצמה, “(...) ולמה עליה לסבול גם בגלל הגזע".
הסיפור מציג מצבים קיצוניים, שאליהם נדחקים מי שנולדו למשפחה מעורבת. בת תערובת שעורה לבן חרדה במשך תשעת חודשי ההריון מפני גון עורו של התינוק שייוולד. מי שהסתירה מבעלה הלבן את הגנים כהי העור שהתרוצצו בדמה, מי ש"עברה", "חצתה את הקו", מסתכנת בכל יום בחייה. סוד הגזע כמוהו ככל סוד מהותי בחיי נישואים, ורסיסי התפוצצותו העתידית מאיימים על כל הסובבים.
“העניין של ה'מעבר' מוזר", אומרת איירין לבעלה. “אנחנו מסתייגים מזה אבל גם מוחלים על זה. זה מעורר את רגש הבוז שלנו, ועדיין אנחנו די מעריכים את זה". לרסן עוקבת בדריכות אחר הרגשות המעורבים המתנגשים בנפשה של איירין נוכח התנהלותה של קלייר. איירין מזדעזעת מהמשחק המבהיל שחברתה מנהלת עם גורלה. לכן הסופרת לא מניחה לגיבורה שלה להירגע, כי החיים בין השחור ללבן אינם מעניקים שלווה. לא בעולם שעדיין מעדיף קטגוריות המבוססות על קביעות מופרכות.
"חוצָה את הקו", נלה לרסן, מאנגלית (וכן הערות ואחרית דבר): תמר משמר, עם עובד, ספריה לעם, 167 עמ'
***
במהלך הקריאה
קריאת הביוגרפיה של אלכסנדר פון הומבולדט, כרך עבה ומפתה, גוזלת זמן רב. בשבועות הקרובים יובאו ציטוטים מהספר המרתק. הומבולדט היה החוקר הבולט הראשון שהבין שתופעות הטבע בעולם קשורות ומשפיעות זו על זו. כבר לפני מסעו לדרום אמריקה ב–1800 קבע שכריתת היערות המסיבית באירופה תגרום בעתיד לשינויים הרסניים לאנושות.
על הידידות עם גתה: “חתירתו הבלתי נלאית של אלכסנדר פון הומבולדט אל הדעת הייתה מידבקת, אמר גתה לשילר, עד כדי כך שעלה בידו לעורר את התעניינותו שלו במדעים מהתרדמה שנפלה עליה. אבל שילר חשש שגתה נסחף הרבה יותר מדי רחוק מן השירה והאסתטיקה"
("המצאת הטבע, הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע", מאת אנדריאה וולף, מאנגלית: עמנואל לוטם, שוקן, 456 עמ').
בטעם אמריקאי
“פלפל חריף לארוחת בוקר" מאת ג'יי ריאן סטראדל הוא ספר שעונה על הביקוש בשוק. המחבר מתפרנס ברשתות טלוויזיה אמריקאיות, וקרוב לוודאי שהרומן הראשון שלו יעובד לתסריט. הפופולריות של תוכניות הבישול בטלוויזיה נתנה לסטראדל רוח גבית בצאתו לרקוח את עלילתו. המעמד המבוסס אוהב לצפות בתחרויות בישול. אנשים מתמסרים להתנסויות קולינריות כאילו היו חיי הרגש שלהם תלויים בכך. הספר העסיסי משלב סיפור על משפחה שבורה עם מתכונים.
זהו שילוב מנצח, שהרי גם סיפורים על טרגדיות משפחתיות חביבים על הבריות. המנות המופיעות כאן תובעות עלים טריים ביותר, שנקטפו אך הבוקר בחווה מסוימת. הגיבורה היא ילדה שאמה נטשה אותה ואביה מת תוך זמן קצר, אך היא בגרה והייתה לשפית–על מבוקשת. הסופר בילה את ילדותו במערב התיכון, ובמקור העניק ליצירתו את הכותרת “מטבחי המערב התיכון הגדול". עורכי המהדורה המקומית הלכו על כותרת בטעם החריף שפרסם את השפית. הסיפור גדוש פירגון חברי סביב סירים ניחוחיים, ונעים להימלט לתוכו כשהנפש מואסת בהבל הנודף ממטבח ממשלת ישראל
(מאנגלית: אורלי מזור–יובל, הוצאות כנפיים וכתר, 314 עמ').
