כשנשאלה על המאבק הציבורי שאביה יצא לפני מותו על החאן בשער הגיא השיבה: "אבי לא היה זקן, הוא הכחיש את הזקנה באופן גורף ונהג לעלות 54 מדרגות מידי יום בביתו. הוא היה קם בבוקר על מנת שיוכל ללחום במשהו. לאחרונה הוא אף כתב שירים חדשים ורצה להוציא עוד ספר, הוא כתב עד העת האחרונה. אנחנו נפרסם את ספר שיריו האחרונים שעוסקים בין היתר גם במוות".
לסיום הוסיפה: "במדינת ישראל כיום יש הרבה פחות תמימות ותקווה ממה שהיה בעבר, אבי לא היה פסימיסט למרות שהוא היה נשמע מיואש בראיונות האחרים. הוא לא חשב שיש לנו מקום אחר או אופציה אחרת וטען שאם יש בן משפחה בעייתי צריך לעזור לו, כך הוא גם התייחס למדינת ישראל. הוא רצה להילחם כדי שיהיה כאן טוב יותר".
גם נשיא המדינה, ראובן ריבלין ספד ללמשורר, אותו כינה המשורר הלאומי בן ימינו: "זהו בוקר עצוב מאוד לעם ישראל. חיים גורי היה גם חבר וגם מורה, גם לוחם וגם אדם שהמצפון שלו היה שווה לכל נפש ולכל בעל דעה. ישבנו רבות בבתי הקפה בירושלים הקטנה והתווכחנו. הוא היה מהפלמ"ח בעוד שאני באתי מבית אצ"ל, עבר לירושלים וקשר בה את נפשו. הוא היה אדם כל כך צנוע ועדיין נחרץ בעמדותיו". בשבילי הוא יישאר גם 'שיר הרעות' וגם 'באב אל ואד'"
לדברי ריבלין, "חיים מעולם לא ויתר על עמדותיו גם כשעמדות אלו היו במחלוקת. הוא הסביר שאי אפשר לשייך את 'באב אל וואד' לאדם אחד כי ישנם אנשים רבים שזכאים לשיר כמצבה. בשנים האחרונות הוא היה מורה דרך עבורי כנשיא, אני גאה על הזכות הזו".
ניסים משעל התייחס לדבריו: "ראיינתי את חיים גורי לאחרונה בעקבות הספר שאני כותב לכבוד 70 שנות קיומה של מדינת ישראל. הוא היה אדם אופטימי ביסודו אך אמר לי שכואב לו על מצב המדינה. שמעתי ממנו קול פסימיסט קשה".
נשיא המדינה ענה: "חיים גורי כאב לא פעם כשהדבר לא היה נראה בעיניו. היו בו מילים של תבונה, מוסר ועוצמה. אהבנו את חוכמתו ואת ישראליותו. אינני רוצה לערב את שמו במחלוקות מכיוון שהוא תמיד נשאר קונצנזוס אדיר. הוא היה הרעות האדירה בזכותה אנחנו יכולים לקיים כאן את תפילותינו למרות כל המחלוקות".