ההומור השחור והעיסוק המתמיד ביהדות: פרידה מפיליפ רות

צלילה לעומק חייו ויצירתו של הסופר היהודי האמריקאי זוכה פרס הפוליצר שהלך לעולמו בגיל 85. ולמה הביקורת האשימה אותו בליבוי יצרים אנטישמים ושנאה עצמית?

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
פיליפ רות
פיליפ רות | צילום: רויטרס
5
גלריה
סול בלו. צילום: גטי אימג'ז
סול בלו. צילום: גטי אימג'ז | סול בלו. צילום: גטי אימג'ז
פרנץ קפקא. צילום: ויקיפדיה
פרנץ קפקא. צילום: ויקיפדיה | פרנץ קפקא. צילום: ויקיפדיה
מייקל שייבון. צילום מסך
מייקל שייבון. צילום מסך | מייקל שייבון. צילום מסך
ג'ונתן ספרן פויר. צילום: Elena Torre.CC BY-SA 2.0
ג'ונתן ספרן פויר. צילום: Elena Torre.CC BY-SA 2.0 | ג'ונתן ספרן פויר. צילום: Elena Torre.CC BY-SA 2.0

בשנת 2012 הודיע רות כי הוא פורש ממלאכת הכתיבה. “נמסיס”, שפורסם כשנתיים קודם לכן, היה ספרו האחרון. על המחשב שלו, בבית באפר איסט סייד בניו יורק, הצמיד פתק עם המילים: “המאבק עם הכתיבה נגמר”. “יש בזה משהו מאוד מעורר הערכה”, אומרת לנדאו. “אדם אומר: כתבתי את כל מה שהיה לי לכתוב. יש בזה משהו מאוד פיליפ רותי, להישיר מבט למציאות ולהגיד: נתתי את כל מה שיש לי. המבט שלו על העולם, הנכונות שלו להתחכך ולהיחשף ובסופו של דבר לומר: אמרתי את שלי, עכשיו אני שותק, אלו מהלכים מאוד אמיצים בעיני”.

תגיות:
יהדות ארצות הברית
/
פיליפ רות'
/
ספרות אמריקאית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף