ליקום של חנה גולדברג (63), משוררת, פזמונאית וסופרת, יש דינמיקה קבועה אבל תמיד מפתיעה. "או שהחיים שלי ריקים לחלוטין ואני כותבת וזורקת, או שהכל קורה בבת אחת", היא מתארת. "בהתחלה כיף לבהות. אחר כך אני נוסעת להודו, ואז יש לי רעיון חדש לכתיבה. בחודש מאי אני כה רעבה שמשהו יקרה בעולם החיצון, שמשהו מספיק טוב קורה, ויש געגועים מטורפים לבני אדם, כי אני מתקשרת כל הזמן עם המוח שלי ומחפשת מילים, לפעמים מתוך שינה".
גולדברג כתבה, בין השאר, את הלהיטים "אש על הפנים", "אמסטרדם", "לא רוצה לזמביה", "ענוג", "נאחז באוויר", "חפש באנטרקטיקה", ועוד. הרבה לפני הפלייליסט, גולדברג כבר הייתה כאן עם השירים הייחודיים. בד בבד, היא פרסמה את הרומנים "אהובי הלא ידוע", "אף מילה על אהבה", "כשהחיים יתחילו" ו"דיבה".
כחוט השני עוברות בין ספריה התשוקה לחיים אחרים מזו שהמציאות מכתיבה, ההתרסה והתעוזה. ב"דיבה" התריסה נגד השמרנות הבורגנית, עם קשר אסור בין מורה לספרות בתיכון לתלמיד בן 17. ב"אהובי הלא ידוע", התמקדה בחיפוש אחר אהבת אמת, כשטעות אקראית במספר טלפון מובילה את גיבורת הרומן, לשיחה מוזרה עם גבר שמוצא מוצא חן בעיניה, יותר מכל גבר אחר שפגשה.
"הפרוזה שלך מתנקזת לספרות לפעוטות", אני מציעה לה עם צאתו של "אילו הייתי קוף". גם שם היא עוסקת בחיפוש עצמי, בהגשמת החלום ובעמידה אמיצה מול המציאות. "אני לא מרגישה שאני אמיצה", אומרת גולדברג. "הדבר הראשון שהכי חשוב לי בכתיבה, הוא להגיד את האמת. לפעמים האמת מכוערת, לא פוטוגנית. כשאני מסתכלת על הרומנים שלי, הגיבורה היא אישה שמנסה לחקור את העולם שהחיים בו מאוד מורכבים ומבלבלים, ומנסה להבין מה היא אמורה לעשות בו. להיות לבד זה קשה. להיות בזוגיות זה קשה. להיות משוחררת זה קשה. להיות כבולה זה גם קשה. זה מאוד מורכב. בכולנו יש המון צדדים, ואיכשהו זה משתלב במרקם הזה של הקוסמוס והחיים הזמניים שניתנו לנו".
התרעות פיקוד העורף