פרשת הירצחה של מלבסקי, התיירת האמריקאית בת ה-59, זעזעה את המדינה. אביבה גרנות וחוה יערי, רעייתו דאז של הפרשן אהוד יערי, שהייתה יועצת לניירות ערך בבנק בתל אביב, העבירו כסף מחשבונה של מלבסקי לבנק אחר וגנבו סכום של 50 אלף דולר.
כשמלבסקי הגיעה לארץ, היא גילתה שכספה הועבר למקום אחר ללא ידיעתה ולא על ידה, וכשנודע ליערי שמלבסקי החלה בניסיונות לברר היכן כספה, היא החליטה בשיתוף ידידתה גרנות לרצוח אותה.
גופתה של מלבסקי נתגלתה במרץ 1985 על דרך עפר בסמוך לשדה דב בתל ברוך. הגופה נמצאה כשראשה רצוץ והגוף מרוטש מפגיעת מכונית, שהתבררה בהמשך כמכוונת ולא כפגיעה שנגרמה בעקבות תאונת דרכים. ב-1987 נידונו גרנות ויערי למאסר עולם, אולם הן שוחררו כעבור 13 שנים לאחר קציבת עונשן בידי הנשיא עזר וויצמן, ולאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה.
"פנו אליי בעניין הזה גם מהטלוויזיה: ערוץ 12 יתחיל בקרוב בפרומו לדוקו–דרמה, ומילי אביטל עובדת עם משרד הפקות על סרט קולנוע באורך מלא. בוגרות החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב עובדות על הצגה מסחרית לקהל הרחב. הייתה התעניינות גדולה. עבר אומנם הרבה זמן, אבל זה עדיין מעניין את הציבור. אמרתי לעצמי שאוציא מהדורה מעודכנת של הספר וזהו, לדעתי בעוד שבועיים הוא יהיה מוכן וייצא לחנויות".
"הוספתי אחרית דבר. אביבה נפטרה, וחוה עוד חיה בהכחשה. בספר אספר על חוויות ודברים מעניינים שעברתי מאז. אספר קצת על העבודה שחוויתי במשרד החקירות הפרטי שלי וב–12 השנים האחרונות שלי כעורך דין, אבל בקצרה כי על כל סיפור וחקירה הייתי יכול לכתוב עוד ספר".
"לא יכול לקרוא לזה קשר. אחרי מותה של אביבה גרנות היא התראיינה בטלוויזיה והכחישה את חלקה ברצח. אחר כך התקשרה אליי וביקשה שאם יפנו אליי, לא אתראיין, קיוותה שארחם עליה. טענה כל מיני טענות ופתאום אמרה שהיא לא הייתה שם. חוה ביקשה שלא אגיב. אמרתי לה: 'אם תפסיקי להתראיין ולשקר, לא תהיה לי סיבה להתראיין. אם פנו אלי בעקבות ראיון שקרי, לא אתן שתשכתבי את ההיסטוריה, ואין סיבה שתהפכי לקורבן'. אני גאה בכל העבודה שלי. לאורך כל השנים היא ניסתה לשנות גרסאות. היא הרי הודתה וגם לאור כל ההוכחות הרשיעו אותה פה אחד, גם במחוזי וגם בעליון. אין עוררין על חלקה ברצח האכזרי. היא לא הקורבן. הקורבנות היו מלה מלבסקי והילדים שלה".
"לא, אבל חייב לציין שהילדים של חוה ואביבה הם קורבנות לכל דבר מהסיפור הזה".
"את שלי אני בקושי זוכר".
"לא הוזמנתי. מה יש לי ללכת? מה יש לי לחפש שם".
"חוה לא עונה על הפרופיל הרגיל של רוצח, לא משויכת בכלל לסוג של פושעים ועבריינים, באה מבית טוב, הייתה אשת החברה הגבוהה. זה מקנה לפרשה זוהר גדול מאוד. זה גם הצית את התקשורת בגלל אהוד יערי, וגם יערי עצמה ועורכי הדין שלה נתנו לזה במה. ואז התחילו עם הסופרלטיבים: 'הבלונדינית והבלש'".
"לא היה בשום שלב רומן. התקשורת אוהבת צבע, לתת לגיבורי הפשע סוג של טוויסט בעלילה. התקשורת הרי בנתה את זה".
"אביבה, להבדיל מחוה, ברגע שהתוודתה והודתה בחקירה, ירד מעליה מטען כבד שרבץ על כתפיה. היא הייתה חופשיה יותר והודתה בכל. העימות בין שתיהן היה קשה. חוה ניסתה להוריד מעצמה כל אחריות וטענה כי אביבה היא זו שנתנה למלבסקי את מכות הרצח. חוה לאורך כל המשפט הייתה מודה בעוד משהו - ואז נסוגה. אני מאוד שמח שבית המשפט לא התקפל".
"שאם היא תתוודה מכל הלב, יהיה לה טוב עם עצמה. ואם היא תתחרט, זה יהיה אפילו עוד יותר טוב. היא זו שמתמודדת עם השקרים שלה. גם בזמן החקירה נהגתי להגיד לה: 'אם היית מודה היה לך יותר קל'. היא עדיין ממשיכה לנסות להתכחש, בטענה שהילדים והנכדים שלה יחשבו שהיא לא רצחה. אבל זה לא מחזיק מים. היא לא רוצה ללכת מהעולם כשחושבים שהיא רוצחת. את זה אי אפשר להכחיש. זה נבדק בכל ערכאה. אבל היא עדיין יכולה להתחרט ולכפר ולקוות לגאולת נשמתה".
את תגובתה של יערי לא ניתן היה להשיג.
דיה–מיכאלה פלדמן, בתה של גרנות, סירבה להגיב.
התרעות פיקוד העורף