כל מה שאמרו על הדמיון האנושי, מיהרה הטכנולוגיה לחקות: מתוכנות התבוננות בכדור הארץ, דרך משחקים ועולמות מדומיינים, ועד כל מה שתרצו כדי להתגבר על מגבלות הגוף הפיזי והתנועה במרחב. לרוב ההמצאות הללו יש איכות ממכרת, המלווה בתחושת אשם קשה על הזמן ששותת לתוך הפעילויות האלה, אבל בכל הנוגע לעולם שלם עם עומק ומשמעות, הטכנולוגיה נכשלה ביצירתו והתחילה לשמש בתפקיד הפקידותי של הסוכן. למשל, ספרים אלקטרוניים המגיעים למחשב האישי בלחיצת כפתור, כמו גם עיתונים ומגזינים מרחבי העולם, סדרות טלוויזיה וסרטים. שכבות היסטוריות של הציוויליזציה בלי סדר כרונולוגי או סדר בכלל נעשו זמינות לכל אחד, בכל רגע.
אז נניח שהקיץ אתם לא נוסעים לחופשה בחו"ל. נניח שאתם חלק מהנתונים המורים על ירידה משמעותית בהזמנות של חופשה בחודש יולי וככל הנראה גם באוגוסט. האם נגזר עליכם להישאר בארץ, תקועים בהמולה ההבילה, בפקקים, בעצבים, מועדים לחרפה שהנציגים שלכם בפרלמנט ידאגו להפיל עליכם כמעט מדי יום, מתבוננים בעיניים כלות בשטחים חקלאיים נרחבים, חורש חי וצבים העולים באש בשעה שהממשלה מנצחת על מאבקים פוליטיים, שכל מטרתם היא לגרוף את קולכם בבוא העת?
ברור שלא. ישנם דברים מעניינים ומחרידים, מלבבים ועצובים ללא שיעור המחכים לכם, מחוזות חפץ לדמיון, שיוליכו אתכם הרחק־הרחק מכאן בלי לפגוע באינטליגנציה שלכם. אסקפיזם היא מילה שהרוויחה בדין את שמה הרע. היא מבטאת התנערות מאחריות אזרחית, התנערות מהחובה הסולידרית להגיש עזרה לחברך, מההכרח להיות מודע ומיודע למה שמתרחש. התוכנית התרבותית שהכנתי לכם היא ההפך הגמור מאסקפיזם. אומנם היא מענגת בשל איכויותיה, אבל היא מעוררת מחשבה עמוקה, סוחפת ושומרת על דריכות. הנה היא לפניכם, הדרך הטובה להיות הרחק מכאן בלי לשלם את מחירם של כרטיסי טיסה, מלונות ורכב שכור.
"שערורייה אנגלית למדי" היא מיני־סדרה בשלושה פרקים של BBC. סטיבן פרירס - הידוע בעיקר בשל סרטו "המלכה", אבל יותר מכל ראוי לזכור אותו בשל סרטו "מכבסה יפהפייה שלי" - חתום על הסדרה האנגלית למדי הזו, המבוססת על סיפור אנגלי אופייני מאוד לשנות ה־70 של המאה הקודמת. ג'רמי ת'ורפ היה חבר פרלמנט מבטיח שנועד לגדולות לפחות בעיני עצמו. במשך כמעט עשור, בין השנים 1967 ל־1976, הוא הצליח לכבוש את ראשות המפלגה הליברלית ונחשב הבטחה פוליטית, אך בעיקר דמות אופנתית, משעשעת, מין אייקון בריטי פריווילגי של אותו הזמן. הוא התחנך בפנימייה האליטיסטית איטון, שעד היום ממשיכה לייצר את הפוליטיקאים של העתיד ואת ההומוסקסואלים בארון של המחר. אביו וסבו היו חברי פרלמנט של המפלגה השמרנית, ומשהו מהחינוך השמרני שקיבל בבית הפך אותו למורד ולצייתן, שילוב המוליד על פי רוב קטסטרופות.
יו גרנט משחק בהצלחה כבירה את ת'ורפ, הומוסקסואל הטמון עמוק בארון, שמקיים פרשת אהבים ארוכה עם צעיר מקסים ומסובך בשם נורמן ג'וזיף. אחרי שחווה את טעמו המר של סקנדל מיני בעצמו, מצליח גרנט לגלות מידה רבה של הזדהות עם דמותו הקולנועית. כזכור, ב־1995 הוא נתפס מקיים מגע אוראלי עם זונה בתוך מכוניתו בשדרות הוליווד. כיצד שחקן די עצי ובעל טריק אחד מצליח לגלם את ת'ורפ בעומק ובתחכום? אולי בשל הקווים המשותפים ואולי כי הוא מכיר את החוויה האנגלית של הקיום המעיק תחת העין הציבורית ואת ההכרח לשמור על מהוגנות כשהצורך העיקש לממש את המאוויים הפנימיים פועם בך.
אבל ת'ורפ לא זכה למקומו בהיסטוריה משום שנתפס מנהל רומן עם גבר צעיר ונחות ממנו מהבחינה המעמדית, אלא כי ניסה להיפטר ממנו. ת'ורפ יזם ניסיון - שנכשל באופן פתטי - לרצוח את מאהבו, שלא הפסיק להטריד את שלוות נפשו ולסכן את הקריירה הפוליטית שלו, אשר למענה נישא לאישה והקים משפחה. משפטו של ת'ורפ עמד בראש מהדורות החדשות במשך חודשים, וזו הייתה ככל הנראה רק שאלה של זמן עד שסיפורו יהפוך להיות סרט או סדרה, המספקת התבוננות ביקורתית ומפלט מענג מהמקום ומהזמן.
מיד הקמתי שערורייה. לא על כבודו של ספרי נלחמתי, אלא על כבודו של רומן נפלא, העשוי באופן מושלם. לשמחתי, קיבלתי תמיכה מצד צייצנים אחרים, בהם כמה בעלי השפעה תרבותית, ועד מהרה גרמנו למשמיצים להבטיח שיקראו את הספר מתחילתו עד סופו. אז אם עדיין לא קראתם את הספר הזה, חופשת הקיץ המדומיינת שלנו היא הזמן הנכון לחזור לתחילת המאה ה־20 ואל סטונר, נער חווה שהולך לאוניברסיטת מיזורי מתוך כוונה ללמוד חקלאות ומוצא את עצמו, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, מקבל תואר דוקטור לפילוסופיה ומינוי למרצה בכיר. הוא לימד שנים רבות, אך לא התקדם מעבר לכך. הוא נשכח אף על פי שהאוניברסיטה וההוראה היו כל חייו. הוא נשא אישה שהתגלתה כסובלת מהפרעה נפשית, וחיי משפחתו היו גיהינום, אך הוא סבל זאת בכבוד כפי שחי כל חייו: נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו במחיר כבד לחייו האישיים.
התרעות פיקוד העורף