מתוך "טוהר", מאת ג'ונתן פראנזן, מאנגלית: ארז וולק, עם עובד, 637 עמ':
"הוא עצם את עיניו בעוצמה כזו שכל פניו התקמטו. אחר כך פקח עיניים ומצמץ. ‘סליחה', אמר, ‘מה שאלת?'
"'שאלתי אם אפשר לדבר על להביא ילד'.
"'לא עכשיו'.
"'או–קיי. אבל האם אתה מתכוון עכשיו במובן הערב או עכשיו במובן העשור הזה?'
"הוא פלט אנחה דרמטית. ‘מה בדיוק ביחסיי הנעדרים בעליל עם ילדיי הקיימים מעורר בך את המחשבה שקורצתי מחומר מתאים להיות אבא? יש משהו שלא שמתי לב אליו?'
"'אבל זאת אני. לא היא'.
"'אני מודע להבחנה. האם את מודעת ללחץ שפועל עליי?'
"'קצת קשה לפספס אותו'.
"'לא, אבל האם את מסוגלת לקלוט...האם את מסוגלת לדמיין אותי, ולו לרגע, גומר את הספר כשיש תינוק בבית?'" (עמ' 221).
התרעות פיקוד העורף