קוריוז זה הוא אחד מיני רבים ב-750 עמודי ספרו החדש של ד"ר שחורי, "מאיר דיזנגוף: האיש ועירו" (בהוצאת "פרדס"), ביוגרפיה חדשה ומקיפה על ראש העירייה הראשון של תל אביב. "הספר הוא בעצם עיבוד מחקרי מורחב של עבודת הדוקטורט שלי, ועבדתי עליו כ-20 שנה", אומר שחורי. "המטרה שלי הייתה להציג את האיש שמאחורי המיתוס: הצלחותיו, מאבקיו, חולשותיו, יריבויותיו, סגנון הנהגתו הייחודי והקשר העמוק שקשר עם העיר ותושביה. בשנת 1910, כשדיזנגוף נבחר לראשונה לראש ועד שכונת אחוזת בית, מנתה העיר כ-5,000 תושבים בלבד, ועד מותו, בספטמבר 1936, היא צמחה ל-300 אלף תושבים. זה מראה את ההשפעה שהייתה לו בפיתוח תל אביב".
איש רשתות חברתיות
"מצד שני, הוא התנהל במידה מסוימת כמו שריף: בנה לעצמו משטרה עירונית, נהג לעבור באופן שיטתי על החוקים שהוא עצמו כתב, והעסיק בעבודה אנשים שהיו מקורבים אליו. מאפיין נוסף של סגנון הניהול שלו היה שכל חגיגה אישית שלו הפכה לחגיגה רשמית של העיר כולה. כך, כשהוא חגג יום הולדת 70 הקימו 'ועדת יום הולדת' עירונית מיוחדת ובכל מקום בעיר נתלו שלטים לכבוד ראש העיר שחוגג".
בשנת 1922 קיבלה תל אביב מהשלטון הבריטי מעמד עצמאי, נפרד מיפו, ודיזנגוף נבחר לראש העירייה. "דיזנגוף טווה סביבו רשתות קשרים ענפות. הייתה לו תחושה טבעית של איש רשתות חברתיות", טוען שחורי. "אילו היה חי היום, ללא ספק היה פעיל מאוד באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר. הוא ידע לחבר אליו אנשים ולשכנע אותם בכוח אישיותו, וכך הצליח לרתום את הנציבים העליונים, את השלטון הבריטי ואת ההמונים לפעול למען תל אביב".
מהמחקר של שחורי עולה כי גאוותו של דיזנגוף הולידה לא מעט מחוות של פולחן עצמי. "הוא דאג להנציח את עצמו בכל מקום אפשרי, ופעל לכך שהרחוב הראשי שליד הגימנסיה ייקרא רחוב דיזנגוף עוד בחייו, על אף שהתקנה העירונית אסרה על קריאת רחובות על שם אדם חי", שחורי מספר.
"הוא אף הפעיל לחץ על חבריו במועצה שיקראו לכיכר עירונית 'קטנה ופחות נחשבת', כפי שהגדיר זאת, על שם רעייתו צינה שנפטרה שנתיים קודם לכן, וכך באה לעולם כיכר צינה דיזנגוף. בהמשך הוא הקים מוזיאון בביתו הפרטי בטענה הלא מדויקת שצינה אהבה מוזיאונים. ובוא לא נשכח גם את העדלאידע. הקרנבל הפורימי החל כיוזמה פרטית של אברהם אלדמע, מורה בגימנסיה הרצליה, ברוך אגדתי וקרן קיימת לישראל, אך דיזנגוף הפך אותה ב-1929 לאירוע עירוני, ייסד תחרות לבחירת השם, שבמסגרתה נבחר השם 'עדלאידע', ובכל פתיחה של האירוע נהג לרכוב על סוסו הלבן בראש התהלוכה, ממש כמו מרדכי היהודי".
הספר גם שופך אור על חייו האישיים של דיזנגוף. את אשתו, צינה לבית ברנר, שהייתה צעירה ממנו ב-11 שנים, הכיר באוקראינה. הזוג נישא במצרים, זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל. "בשלב מסוים צינה נכנסה להיריון אך חלתה בקדחת והילדה שנולדה להם נפטרה ימים ספורים לאחר לידתה", שחורי מספר. "במובנים רבים, תל אביב הייתה הילדה של דיזנגוף. צינה נפטרה ב-1930".
התרעות פיקוד העורף