מאחורי הדימוי האלגנטי של קישון הסתתר טיפוס עמלני, שהעביר שעות בחדר המלאכה גדוש המכשירים שלו. "אני מפסל, רוקע במתכת, עוסק בצורפות, אבל כמעט אין לי זמן לכך", סיפר לי בראיון חושפני ב־78'. "למעשה, אני פסל מדופלם ומורה לפיסול, בוגר הפקולטה לתולדות האמנות בבודפשט".
"זה לא. אבל לשנינו הייתה אהבה משותפת לגאדג'טים למיניהם. אבא היה משוגע על הדברים האלה. הוא היה מביא לנו צעצועים ואחר כך היה נלחם איתנו כדי לקחת אותם לעצמו".
"לפתע גיליתי לראשונה שהייתה לו משפחה גדולה בהונגריה, שהושמדה כמעט כולה בשואה. עד אז ידעתי על הוריו, שעלו איתו ארצה - אביו, שנפטר בצעירותו, ואמו, שלא יכולתי לתקשר איתה כי דיברה רק בהונגרית. איתם עלתה אחותה חשוכת הילדים. ככל שאבא היה סגור, בשיחות איתו, באחד על אחד, הוא נפתח עד כדי שיחות מעמיקות".
"אבא מאוד עודד אותי ללכת לעולם היצירתי, לאו דווקא לכתיבה, מה שהביא אותי ללמוד עיצוב בבצלאל. כבתו של סופר אגדתי כזה, לא העזתי לחשוב בחייו שאעסוק בכתיבה. רק אחרי שנפטר, השתחררתי והתחלתי לכתוב. אולי יצא מזה משהו".
התרעות פיקוד העורף