תיקון טעות: אין זה מדויק שאין נוכחות של השגחה עליונה בסרט. היא ישנה. אלא שהפעם לא מדובר בישו ובנגזרותיו, כי אם באינפנטיליזם ההוליוודי המוכר של גיבורי-על שנוצרו על ידי אמני קומיקס, ומשימתם היא הצלת רוב העולם ועשוקיו, כאילו הם צבא המלאכים, השרפים והכרובים. ב"בירדמן", למשל, מגלם מייקל קיטון דמות של שחקן מזדקן, שבעברו גילם איש ציפור פלאי בסדרה של סרטי קופה הוליוודיים. עם צבירת עול השנים והתרפטות הגוף, מבין קיטון (שהרי הוא עצמו עשה בעבר פעמיים את ״באטמן״) כי לצורכי הגאולה הפרטית שלו עליו להמיר את הסופר- הירו במעשה בריאה עצמי. כלומר, באקט של עשייה אמנותית. מי שמפריע לו בדרך החדשה הזאת הוא הדמות הקולנועית הקודמת שלו, גיבור־העל - אדם בדמות ציפור ענק - שמתעקש להוסיף ולהטיל ממרום את מרותו האלוהית על השחקן.
ושוב תיקון טעות: יש שתי זוויות ראייה חדשות ב״בירדמן״, אלא שהן אינן קשורות לאמירה ולתוכן של הסרט, כי אם לאריזה הצורנית שלו. אלמנט הצילום (עמנואל לובצקי הוותיק הוא הצלם) שמשתלט על ״בירדמן״, מנסה לכונן חזות של סרט נטול נשימה, שכאילו צולם בהבלחה ויזואלית אחת. זהו מאמץ ראוי לציון - מצלמה מתרוצצת בזווית גבוהה מדי, נמוכה מדי ותזזיתית מדי - שמקבל תמיכה מפתיעה מהליווי המוזיקלי, שאנטוניו סנצ'ז, בעבודה ראשונה לקולנוע, הכין עבור ״בירדמן״. העיקרון שהוליך את סנצ'ז הוא יצירת דיאלוג בלתי פוסק בין הפסקול לבין התמונה המתוזזת. סנצ'ז נוכח ב״בירדמן״ רק בהלמות כלי ההקשה, שמתכתבים עם הנראה על הבד בסוג של צרימה מכוונת, כאילו מדובר פה במופע של ג'אז אוונגרדי, ולא בסרט בידור הוליוודי.
התרעות פיקוד העורף