הגננת״, שרץ בימים אלה על המסכים בישראל, לכאורה סרט תמים על ילד משורר (אבי שניידמן), מעלה לסדר היום שאלות מטרידות מעולמנו הגס, עד לפדופיליה רכה. ״הגננת״ כבר הפך לשם דבר בצרפת, כמו בישראל, ואינו דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים. כבר בסצינה הפותחת, זרועו של השחקן ליאור רז נתקלת במכוון במצלמה שמצלמת אותו. המצלמה מזדעזעת מעוצמת המכה, כאומרת לצופה: חשבת לקבל בידור על הדרך? זה לא הולך להיות קל.
הבמאי נדב לפיד לא המציא את הגלגל. יוצרי תיאטרון פוליטי־חברתי נהגו להשתמש באמצעים דומים של גזילת החלום וחשיפת הקיום האמיתי, כדי לאפשר לצופה מבט ביקורתי. לרוב לא נעים. הפולמוס שעוררה התנהגותה של הגננת בהקרנה מיוחדת למורות בסינמטק תל אביב הוכיח שהמניפולציה של לפיד הצליחה מעל למשוער.
לפיד עצמו, אם תהיתם, אינו הומוסקסואל. הוא בן 40 שחי עם בת זוגו בתל אביב ולא מפסיק להסתובב בעולם עם ״הגננת״, לקול תשואות המבקרים ומחלקי הפרסים. כמו הילד המשורר, בן דמותו בסרט, כבר בגיל חמש הוא החל לבדות מאי שם שירים גדולים על מהות האהבה והחיים. ואף על פי שגדל לאבא סופר (חיים לפיד) ואמא עורכת סרטים (ערה לפיד), החליט בגיל שבע שלהיות משורר זה לא גברי מספיק, והתחיל להיות ילד רגיל שמקלל. אחרי שירות צבאי במודיעין על גבול לבנון, חש מחנק גדול, עזב לצרפת וגילה את נפלאות הקולנוע. אף על פי שנשבע לא לחזור, חזר ללמוד בסם שפיגל וסרט הביכורים שלו, ״השוטר״, הצליח בקנה מידה בינלאומי -בעיקר בצרפת.
התרעות פיקוד העורף