שישה סיפורי נקמה. הסיפור הפותח, הקצר מכולם, הוא סרקסטי, קולע וקולח. הסיפור החותם, הארוך מכולם, הוא מייגע, גס ונטול פואנטה. בין לבין רצים על הבד עוד ארבעה סיפורים שרמתם נעה בין סביר לבין מספיק בקושי. וזה הספיק השנה כדי להניף את "סיפורים פרועים" הארגנטינאי עד לרשימת המועמדים הסופית לפרס האוסקר לאותן הפקות שאינן דוברות הוליוודית.
מחרוזת הסיפורים הקומית, שנכתבה ובוימה בידי דמיאן ציפרון, מזכירה יותר מכל את מסורת סרטי האפיזודות מתוצרת איטליה (וגם מצרפת), שלבלבה בעיקר בשנות ה- 60; אסופת סיפורים קצרים המנוקדים בכוכבי קולנוע מרובים, שנעים סביב נושא או רעיון משותף. כאלה היו ״בוקצ׳יו 70״ (של פליני/ויסקונטי/דה סיקה), או ״המכשפות״ (פזוליני/ויסקונטי/דה סיקה), וגם ״אני רואה עירום" ו"סקס משוגע", שניהם בבימוי דינו ריזי. בשעתם, הופקו סרטי קרונות רכבת אלה בשל המשבר המסחרי שפקד אז את הקולנוע באירופה, עם התבססותה של הטלוויזיה כגורם מסחרי מנצח, שאיים על בכורת הקולנוע. בהיעדר מידע עדכני על אודות נתוני הרייטינג בארגנטינה, קשה לדעת אם זו גם הייתה הסיבה שהניעה דווקא כעת את ציפרון להסתייע בסוגה פילמאית זו, או שהייתה זו סתם עצלנות שגרמה לו לחמוק מכתיבת תסריט מגובש ובעל כיוון מוגדר, ולהסתפק בפירורים.
מגילוי זה ועד למסקנה המפחידה שהיה זה אותו בן אדם, שקיבץ את כל שונאיו לטיסה משותפת, ועוד מעט יפיל עליהם את נקמתו, קצרה הדרך. המערכון הזה כתוב בשנינה, ומבוצע בחסכנות ובדייקנות מדודה היטב. וזהו שיאו של ״סיפורים פרועים״. מה חבל, אם כך, ששיא זה נרשם בדקה החמישית של הסרט, ומכאן ואילך תחול צניחה מתמדת עד לסיפור השישי והאחרון, המחורבן מכולם, שמתרכז בחתונה יהודית הנערכת בבואנוס איירס, ובמהלכה נוקמת כלה בחתן ובמשפחתו את נקמת גילוי בגידתו בה עם איזו צ'יקיטה חיננית, שהוא, בשיא חוצפתו, אף טרח להזמין אל שמחת כלולותיו.
באחד הסיפורים הנוספים, לוחמים ביניהם עד מוות שני נהגים, שקודם לכן עקפו על הכביש המבודד זה את מכוניתו של זה; בסיפור אחר מגלה מלצרית כי קליינט הממתין למנה שגרתית של סלט, צ'יפס וחביתה, אינו אלא הפושע שבעבר גרם לאביה להתאבד; סיפור נוסף מתרכז בג'יהאד של מהנדס זועם כנגד מחלקת דוחות החנייה העירונית, שדומה כי אנשיה מתעללים אישית בו ובמכוניתו האהובה עליו. פרק זה בנוי על פי העיקרון ששימש את היינריך פון קלייסט הגרמני בעת כתיבת הנובלה הקלאסית ״מיכאל קולהאס״, ועיקרו נעוץ במוטו שיישרף-העולם-אני-לא-מוותר-להם-יותר.
המורכב בששת הסיפורים עוקב אחר פרשה של תאונת פגע וברח, שבמהלכה יורש צעיר ומתבכיין דורס למוות אישה בהריון, ואביו המיליארדר נדרש לתשלומי שוחד על מנת לחלץ את הבן-יקיר-לו ממאסר ממושך. זוהי סאטירה חברתית נוקבת, שאילו היו נחסכים ממנה כמה פיתולי עלילה מיותרים, היא בוודאי הייתה משרתת טוב יותר את המטרה שלמענה נוצרה. גם העובדה שהחלקים היותר מחודדים בסיפור הזה מזכירים יותר מדי את הסרטים ״שלושה קופים״ הטורקי ו״בן יחיד״ הרומני, אינה משחקת לטובתו.
״סיפורים פרועים״ הוא סרטו העלילתי השלישי של ציפרון, והשחקן שמתבלט בו במיוחד הוא ריקרדו דארין, הזכור בעיקר מהסרט הארגנטינאי ״הסוד בעיניים״, שגרף לפני כמה שנים את האוסקר. דארין מגלם פה את דמות המהנדס אחוז הג'ננה, שמוכן להעלות באש את עיר הבירה של ארגנטינה, ובלבד שלא יראה עוד מול עיניו שום פקח עירוני.
התרעות פיקוד העורף