״הפעם הגעתי לישראל לזמן מאוד קצוב עם בעלי והילד״, היא אומרת ומיד עוברת ליתרונות של ארץ הקודש, ״בדיוק סיימתי את השליש הראשון של הצילומים ל׳בן חור' שנערכים ברומא. למרות שעליתי במשקל מכל הספגטי, הפיצה והגבינה ברומא, אני כל כך אוהבת את הארץ, גם בגלל האוכל. האוכל בישראל הוא כמו אוויר לנשימה עבורי״.
״וחוץ מהאוכל, למי הצבעת בבחירות?״, אני מיד מתקילה אותה בסוגיה הפוליטית הלוהטת. ״לצערי, אני לא הצבעתי, כי אני לא יכולה. אין לי זכות הצבעה, אני יותר מדי זמן מחוץ למדינה״, היא מבהירה. ״הלכתי לקונסוליה לברר, כי נורא רציתי, ואז גיליתי שאין לי אפשרות. זה לגמרי מקובל עלי, כי אנחנו לא רוצים שיהודים בעולם יצביעו אם הם לא חיים פה. אבל אם כן הייתי יכולה להצביע, ודאי הייתי מבולבלת כמו כולם, ומניחה שהייתי אחד מהקולות הצפים. אין בארץ מישהו שמייצג את הדעות שלי, ואין מישהו שאני סומכת עליו. סביר להניח שהייתי בוחרת בסוף ברע במיעוטו. הלוואי שבישראל היו יכולים לעשות את מה שעושים בארצות הברית, שתי מפלגות גדולות. המפלגות הקטנות יוצרות כאוס, דברים מתערבבים בצורה לא הומוגנית. לדעתי, הדרך היחידה לרוץ קדימה ולעשות משהו, זה אם יהיו רק מפלגת שמאל ומפלגת ימין, אבל הכי חשוב זה האיחוד. מפחיד מה שקורה פה בארץ, ההתפלגות של הדעות. ישראל חייבת להישאר מאוחדת״.
ואם נשים על כפות המאזניים תפקיד ראשי בארץ או תפקיד בינוני בהוליווד, מה את מעדיפה? ״תלוי בתפקיד, תלוי בסרט, תלוי בימי הצילום. כשקורה דבר כזה, אני חושבת מה הכי טוב ונכון למשפחה שלי״.
״נראה לך שאני אשאיר אותו עם בעלי? שאני אתן לו לקחת אותו?״, מגחכת זורר. ״אין סיכוי. למרות שהוא אבא מדהים, הילד נשאר צמוד אלי. אבל האמת היא שמצאנו את המתכונת הנכונה שעובדת לנו טוב. היינו ברומא בצילומים ביחד, הגענו לישראל, גלעד וליעד חזרו הביתה, אני אשוב לאיטליה ובעוד כשבועיים הוא שוב יצטרף אלי. אנחנו קבענו מראש פרק זמן מקסימלי שבו נשהה בנפרד ואנחנו עומדים בכללים. זה בינתיים מסתדר לנו טוב״.
״הם לא מגיעים איתי, זה מביך אותם נורא. אפשר לומר שאני די חיה חיים כפולים. אני מפרידה בין הקריירה לחיי האישיים. אני מעדיפה שליעד לא יהיה מעורב בעשייה שלי עד שהאופי שלו יתגבש. חשוב לי שהאגו שלו לא יהיה קשור למה שאני עושה, ושהוא יגדל ממקום טהור ונקי. שלא יתבלבל מכל החרטה ברטה הזה. כי זה נורא מבלבל״.
״ממש לא, נראה לך? איפה את רואה פה אהבה אמיתית? יש מידות קרבה בין אנשים, והנטייה הטבעית שלנו כבני אדם זה לאהוב. אבל במקצוע הזה אין יצר אהבה אמיתי בין מעריצים וצופים לשחקן. יש יצר של להזדהות עם הדמות שאתה מגלם או מייצג עבורם״.
״אני לא יכולה להסביר באמת על התפקיד שלי, עד שהסרט לא יהיה ערוך סופית. לא מדובר בתפקיד ראשי, כי התפקידים הראשיים בסרט שייכים רק לגברים, אבל אני כן יכולה לספר שזה תפקיד מאתגר וגדול. אנחנו מצלמים איפה שפליני צילם, זה פשוט מדהים. אבל אל תצפו לסרט שראינו משנת 1956, זה הולך להיות משהו אחר״.
״תהיה לי תשובה על זה רק בעוד חודשיים, כשנסיים את הצילומים. אי אפשר עוד לדעת. עוד לא עשיתי את הסצינות הגדולות שלי״.
״אין עירום, אין סצינת מין. מה, בלי עירום אי אפשר להתקדם בתעשייה? יש דברים דרמטיים שקורים לדמות. ולא, לא עירום״.
״הכרתי כבר את כל השחקנים בסרט וכולם מקסימים. את ג'ק יוסטון פגשתי פעם ראשונה על הסט ברומא, אבל עם מורגן פרימן כבר עבדתי בעבר, בסרט שעומד לצאת בקרוב לאקרנים והוא נקרא 'The Last Knights'. הוא צולם לפני שנה וחצי והוא עומד לצאת ממש בקרוב. אפילו לא ראיתי אותו כי הוא נתקע בעריכה. זה סרט נפלא. אני משחקת תפקיד ראשי ומגלמת את אשתו של קלייב אוון״.
זורר ובעלה גלעד לבנדובסקי הביאו לעולם את בנם ליעד בפברואר 2005. כשהשחקנית הבינלאומית נשאלת אם סגרה את הבאסטה, אף שהתשובה כמעט ידועה מראש לאור גילה, היא צוחקת ומשיבה: ״לא יודעת. יש לי מחשבות על זה. עוד לא הגעתי להחלטה. אף פעם לא רציתי משפחה גדולה, אבל אני גם לא עושה החלטות. החיים התגלגלו בצורה מסוימת, אני מרגישה מאוד שלמה ומלאה, לא חסר לי כלום. הילד שלי מהמם וממלא אותי בכל דרך אפשרית. למרות שכן הייתי שמחה אם הייתה לי ילדה״.
״כן, אולי אני אאמץ. גילה אלמגור לימדה אותי -בחיים אל תגידי 'בחיים לא'. למילה שלנו יש המון כוח בעולם הזה. לכן למה שאני אפיל את עצמי בתשובה של כן או לא. אני אשאיר את זה פתוח״.
התרעות פיקוד העורף