"צילי" מורכב, אם כך, מכמה שוטים ארוכים ביותר, נטולי דמיון חזותי, וגם ממחול קצר (?) המלווה את כותרות הפתיחה של הסרט. אילו מדובר היה ביצירה בעלת משמעות, ניתן היה לעצור בנקודה זו ולקבוע באופן מלומד כי יותר משהוא סרט, "צילי" הוא וידיאו-ארט. אבל למה לומר דבר שכזה, ובתוך כך לשקר לקוראים במצח נחושה? אמנם מילון אבן שושן אינו נדרש כלל למונח "חארטה", אבל מילון עולמי לעברית מדוברת מאת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה יודע להגדיר זאת כ"שטות, שטויות, דבר הבל".