בין סאטירה לפרודיה: קולנוע איטלקי שנגוע בחובבנות

על אף העמדה ההתקפה על הריקבון בצמרת הכלכלית באיטליה, סרטו של פאולו וירזי "הון אנושי" לא מצליח להפוך לסאטירה פוליטית ונשאר פרודיה לעגנית

מאיר שניצר צילום: ללא
הון אנושי
הון אנושי | צילום: יח"צ

בלילה גשום, על כביש חלקלק סמוך לעיר מילנו, נפגע רוכב אופניים מכלי רכב חולף. תאונת פגע וברח זו, הפותחת את הסרט "הון אנושי", מתפצלת מיד לארבע חטיבות סיפור נפרדות, שכל אחת מהן עוסקת בדמות אחרת המעורבת בדרך כזו או אחרת באירועי התאונה. חיבורם יחד של ארבעת הסיפורים מניב עלילה המתיימרת לשלב מבט נוקב על תחלואי איטליה בת זמננו, עם פתרון בלשי לחידת זהותו של הדורס.

פאולו וירזי, במאי ותיק ש"הון אנושי" הוא סרטו הארוך ה־11 (והראשון שמוקרן בישראל), נטל נובלה שכתב סטיבן אמידון האמריקאי, והעתיק את מקום התרחשותה מאזור החוף המזרחי בארצות הברית אל הצפון הבורגני של איטליה. מטרתו הנחושה הייתה לחולל על הבד סאטירה חברתית שתפרוש היבטים רחבים ככל האפשר על אודות המדינה שלמרבה הבושה העמידה בראשה טיפוסים מפוקפקים כמו ג'וליו אנדראוטי או סילביו ברלוסקוני.

בינתיים מנסה אשתו של העשיר (ולריה ברוני־טדסקי) לשקם אולם תיאטרון היסטורי, ולהפוך לפטרונית האמנויות. הכל, כמובן, על חשבון כספיה של אותה קרן הון. מובן שהעניינים מסתבכים בהתמוטטות המניות הראשונה, והכל משתבש וקורס בבת אחת.

תגיות:
תרבות
/
קולנוע איטלקי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף