"דיפאן", סרטו של ז׳אק אודיאר הצרפתי זכה אמש במפתיע ב״דקל הזהב", הפרס הראשי בפסטיבל קאן. ״דיפאן״, שכנגד כל הסיכויים גבר על מועמדים ודאיים לפרס, כמו ״קרול״ של טוד היינס או ״אמא שלי״ בבימוי נאני מורטי, הוא סרט הומני הבא להוקיע את היחס אל המהגרים הזרים שחיים בערי החגורה שמסביב לפריז. הוא מתמקד בחיי פליטים טמיליים מסרי לנקה שנאלצים לצאת להגנת עצמם מפני חוסר הסובלנות של החברה הצרפתית כלפיהם, ומהבחינה הזאת קלע אודיאר (שעשה בעבר את ״נביא״ ו״חלודה ועצם״) אל הדיון המרכזי המתנהל כיום במולדתו. ההכרזה עליו כזוכה לוותה בשריקות בוז מרובות.
הפרס השני, הגראן פרי, הוענק להונגרי לסלו נמש עבור סרט הביכורים שלו, ״הבן של שאול״, שמתרחש כולו בין תאי הגזים למשרפות באושוויץ. זהו סיפור
תואר השחקן הטוב הוענק בצדק לוונסן לנדון הצרפתי, המגלם דמות מורכבת של מובטל הנאלץ לקבל על עצמו עבודה המכריחה אותו לעסוק בפיטוריהם
עוד זכו בפרסים: הו שיאו שיין מטייוואן (הבמאי הטוב) עבור ״המחסלת״, ומישל פרנקו המקסיקני (התסריט המצטיין) עבור ״מחלה סופנית״. טקס הסיום הציג הפעם חידוש לא מרנין כשהוא התחפש לסוג של שואו בנוסח ליל חלוקת האוסקר, וכלל הופעות יוזל זמרים ולהקת מחול לצד מונולוג פתיחה ליצני של המנחה למברט וילסון. מוטב היה שפסטיבל קאן היה מושך ידיו מהתפנית הבדרנית הכושלת הזו.
התרעות פיקוד העורף