למרות ההישגים והדרך שוברת המוסכמות בה היא הולכת, כשמכנים אותה פורצת דרך, היא מעט נרתעת. "זו מילה קצת גדולה, אני לא לבד בעיקר בכל מה שנוגע לפעילות החברתית", היא אומרת. "הפעילות והקול שהשמעתי היו דומיננטיים בתקופה שלפני הבחירות, אז היינו קבוצה של נשים שיצאה בגאון בהצהרה שבכל מה שקשור לייצוג פוליטי, הקול שלנו צריך להישמע".
מיום ששושן התחילה את הפעילות שלה מצטרפות אליה עוד ועוד נשים שנמאס להן לשתוק. "המעגל הראשון הוא של עשייה ולא רק תמיכה", היא אומרת. "בהמשך קמה קבוצה וירטואלית שאומנם לא מונה אלפי נשים, אבל שיש בה נשים בעלות ראייה ביקורתית, נשים שמסתכלות בצורה מפוכחת על המציאות. יש קבוצות בפייסבוק ובוואטסאפ וגם מעגלי דיבור ועשייה. כל אחת מהמשתתפות הופכת לסוכנת שינוי במעגלים שלה. ההתעוררות הנשית החרדית נמצאת בתחילת הדרך. הציבור התרגל לראות את הנשים עם עגלה וכרסן בין שיניהן, והן כל כך רחוקות מהמקום הזה, הן התעצמו והצליחו".
"הרבה נשים לא מתחברות, כי מדובר בעמדה לא מקובלת. כשהתחלתי לדבר על זה ב־2012 הייתי בודדה במערכה ונחשבתי להזויה לגמרי, כי היה מקובל לחשוב שנשים חרדיות לא רוצות שינוי, שטוב ונחמד ושמח להן. זו עדיין לא תנועה המונית, אבל הקולות מתחילים לכרסם ולהדהד החוצה. הנשים מפחדות, אבל הן צריכות כוח שיסייע להן לספוג ביקורת לא נחמדה ולא נעימה. באופן אישי אני לא מתכוונת לשתוק יותר, שתקתי מספיק".
התרעות פיקוד העורף