פני כשנתיים חגג "הנסיך הקטן" יום הולדת 70, ומתברר שהוא פופולרי מתמיד. כבר שנים שהיצירה המפורסמת ביותר של האריסטוקרט, חלוץ התעופה, הסופר, המשורר והעיתונאי הצרפתי אנטואן דה סנט־אכזופרי היא אחד הספרים המצליחים ביותר בעולם - עד כה נמכרו יותר מ־140 מיליון עותקים ברחבי העולם, דבר שהתאפשר בזכות העובדה שהוא הספר השלישי הכי מתורגם בעולם. “הנסיך הקטן", שפורסם לראשונה ב־1943, תורגם לחותר מ־250 שפות ודיאלקטים, ובצרפת הוא הוכתר לספר הטוב ביותר של המאה ה־20. 



הרוזן אנטואן מארי רוז'ה דה סנט־אכזופרי נולד בליון למשפחת אצולה כפרית. את שנות ה־30 של המאה הקודמת בילה בתור טייס, עיתונאי וסופר, והבסיס ל"הנסיך הקטן" היה ככל הנראה הזיות שהזה בזמן צעידה במדבר כשנחת נחיתת אונס בסהרה הלובית בעקבות תקלה טכנית במטוסו.

לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה גלה סנט־אכזופרי לניו יורק, שם כתב את היצירה המפורסמת ביותר שלו, המספרת על טייס שפוגש במדבר ילד משונה שהגיע לכדור הארץ מאסטרואיד קטן שבו הוא מתגורר. כשנה לאחר פרסום “הנסיך הקטן" נעלם סנט־אכזופרי בן ה־44 עם מטוסו בעת ששירת כטייס בטייסת צרפתית־אמריקאית. אומנם אותרו שרידי המטוס בקרבת מרסיי, וגם הצמיד שעל ידו נמצא, אך היעלמות מטוסו ופרשת מותו עדיין אפופות מסתורין, לא פחות מסופו של הנסיך הקטן שלו. יש המאמינים כי סנט־אכזופרי התאבד, ואולי זה גם היה סופו של הגיבור שלו. 

השכבות שבטקסט


בין אם הוא ספר לילדים או ספר למבוגרים הרוצים להתחבר בחזרה לילדות, בין אם הוא סיפור פשוט וקטן על בדידות, על חברות, על אהבה ועל אבדון, או בין אם הוא ספר פילוסופי על טבע האדם או יצירה פואטית עמוסה בביקורת פוליטית חריפה, “הנסיך הקטן" קנה לעצמו חלקה בקנון הספרותי של תרבות המערב - לטוב ולרע. לצד המונים שנשבעים בספר הזה ומחזיקים ממנו מדריך קדוש להבנת החיים, הפופולריות שלו יכולה בקלות להרתיע אחרים.

כספר פולחן, שתיכוניסטים שהולכים לצופים וחיילות צעירות ונלהבות עם כתב יפה מרבים לצטט ממנו, משפטי המפתח של “הנסיך הקטן" הפכו מזמן לקלישאות שהבנאליות זועקת מהן. היומרנות, הרוח הניו־אייג'ית והאידיאליזציה של נפש הילד (לעומת נפש המבוגר המקולקלת, כמובן), גם הם לא עושים חסד עם הספר, שהגיבור שלו הוא ילד שלא דומה לאף ילד אמיתי, אלא יותר לזקן סיני חכם, שלבו טהור ופיו מפיק משפטים עמוקים, גדולים מהחיים.
 

מתוך הסרט "הנסיך הקטן". צילום: יח"צ
 
“סוד הקסם של 'הנסיך הקטן' טמון כנראה בשכבות שיש כביכול בטקסט", אומרת מיה סלע, כתבת תרבות וספרות ב“גלובס", “אני חושבת שאנשים אוהבים טקסטים כאלה שיש בהם כאילו שכבות ושמדברים בכל מיני רמות ולכל מיני גילים. יש כמובן את הסיפור האוטוביוגרפי של אנטואן דה סנט־אכזופרי, את ההיעלמות שלו עם המטוס, את היותו טייס קרב, את העובדה שעד היום לא נמצא, ההופכים את הטקסט הזה לכאילו נבואי. אנשים אוהבים נבואות. זה מרגש אותם".

אבל מה הוא מנבא? 
“את הטיפשות האנושית, את חוסר התוחלת של המלחמות, את האבסורדיות של המבוגרים. במובן הזה הוא מעט מזכיר לי את סלינג׳ר שהעדיף את עולם הילדים, גם את הולדן קולפילד ב'התפסן בשדה השיפון', וגם את הילדים של משפחת גלאס, שעליהם כתב גם בסיפורים הקצרים שלו וגם ב'פראני וזואי'.

"הילדים אצל סלינג'ר תמיד מפותחים יותר מהמבוגרים הרקובים. אבל ילדי משפחת גלאס הם גם מפוכחים וציניים, ואילו הנסיך הקטן הוא כאילו באמת תמים. נדמה לי שאנשים רוצים לראות את עצמם ככה. עדיין טובים ותמימים, לא רקובים. הספר הזה, שפורסם בזמן מלחמת העולם השנייה, בא אל תוך עולם שבור ש'המבוגרים' החריבו והתגלו בו בשיא אכזריותם. ‘הנסיך הקטן' מציג אפשרות של להישאר תמימים, תמימים אבל חכמים. אפשר בקלות להבין איך בשנות ה־60 עם אווירת ה'שלום והאהבה', אנשים שתו בצמא את המסרים של 'הנסיך הקטן'".

אנא, צייר לי כבשה

הפופולריות של “הנסיך הקטן" לא פחתה מאז והמעמד המיתי שלו רק ממשיך לגדול. כשני מיליון עותקים של הספר ממשיכים להימכר בכל שנה, ולצד תעשיית מרצ'נדייז ענפה, המדפיסה את דמותו של הנסיך הבלונדיני כפי שצייר אותו מחברו בצבעי מים לפני שנים, הסיפור זכה לאינספור עיבודים בשלל מדיומים. שירים ומחקרים נכתבו על הספר, “הנסיך הקטן" סופר בשלל שפות על גבי תקליטים, קלטות ודיסקים, הוא עובד לתסכיתי רדיו, להצגות, לסרטים, לסדרות טלוויזיה, לבלט, לאופרה, לאנימציה ולקומיקס. 
 

מתוך הסרט "הנסיך הקטן". צילום: יח"צ
בין העיבודים הזכורים ביותר של “הנסיך הקטן" היה מחזמר קולנועי משונה בבימויו של סטנלי דונן (“שיר אשיר בגשם") שיצא באמצע שנות ה־70. הסרט, שצולם בתוניס, עם בוב פוסי בתפקיד הנחש, עם ג'ין וויילדר בתפקיד השועל ועם ילד קצת מפחיד בן 6 בתפקיד הנסיך, נכשל בקופות והותיר אחריו מקום לעיבוד קולנועי חדש, אולי מוצלח יותר. ולאחר שלל עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים שונים ומשונים - כולל סדרת אנימה יפנית - מגיע לקולנוע העיבוד החדש, המושקע ביותר עד כה, שעליו אחראי במאי האנימציה האמריקאי מארק אוסבורן (“בוב ספוג", “קונג פו פנדה").
 
הסרט, שמשולבים בו אנימציה ממוחשבת והאיורים הידניים המקוריים של אכזופרי, הוצג בפסטיבל קאן האחרון וזכה לשבחים - למרות הסנטימנטליות הקיטשית שלו - והוא עלה לאקרנים בארץ אתמול, הרבה לפני צאת הגרסה האנגלית בארצות הברית, שצפויה לעלות רק בחג המולד, בדיבובם של כוכבים הוליוודיים כמו ג'ף ברידג'ס, פול ראד, רייצ'ל מקאדמס, ג'יימס פרנקו, בניסיו דל טורו, ריקי ג'רווייס ופול ג'יאמטי.

במקביל לגרסה המדובבת - שבה ידובב שלמה ארצי את דמותו של הטייס - תוקרן בארץ גם גרסת המקור הצרפתית, בדיבובם של וינסן קאסל, מריון קוטיאר ואחרים, וכן גרסת תלת־ממד. 
 
הסרט, שעלילתו אינה נצמדת לספר המקורי, מגולל את סיפורה של ילדה בת 12, שנהנית לבלות בחברת השכן המצחיק מהבית הישן ממול, זה שבחצרו מטוס ישן, שאיתו נאלץ לפני שנים רבות לנחות נחיתת אונס בלב המדבר, שם הוא פגש - ניחשתם נכון - את הנסיך הקטן שביקש ממנו שיצייר לו כבשה.
הנסיך אליפלט
 
ועד כמה שבכל העולם אוהבים את “הנסיך הקטן", לפעמים נדמה שדווקא פה אוהבים אותו יותר מבכל מקום אחר. ואם לא יותר, אז לפחות בצורה שונה. שכן אצלנו קיבל "הנסיך הקטן" טוויסט ייחודי. במשך השנים צוירו ציורי קיר רבים של דמותו האצילית והמלנכולית על קירות בנייני תנועות נוער, וקעקועים שלו ושל ודמויות אחרות מהספר נחרטו על גבם ועל זרועותיהם של מעריצים ישראלים.
 
בארץ פורסם “הנסיך הקטן" לראשונה ב־1952 בהוצאת עם עובד ובתרגומו של אריה לרנר, וב־93 הוא יצא בתרגום חדש - פשוט ונגיש יותר - של אילנה המרמן, באותה הוצאה, שהוציאה לפני כשנתיים מהדורה מיוחדת לכבוד יום הולדתו ה־70 של הספר, שקיבל אצלנו משמעות מיוחדת, משמעות של שכול. שירו המפורסם של יהונתן גפן, הנקרא על שם הספר, קיבע את דמותו של הנסיך הקטן בתודעה הישראלית בתור חייל נופל. שירו של גפן, שאותו הלחין שם־טוב לוי, ושנוסף לביצוע המקורי של להקת קצת אחרת, זכה לביצועים של גידי גוב, זהבה בן, דני ליטני ונינט טייב, הפך לחלק מהפסקול של ימי זיכרון. החיבור הזה הוליד לא מעט מצבות של חללי צה"ל, שציטוטים מתוך הספר חרוטים עליהן.
 
“ברור גם למה הספר הזה היה אהוב מאוד בארץ", אומרת סלע, “אנחנו חיים במדינה מוכת מלחמות, שגם בה יש לוחמים כאלה שנעלמו, אבל הם אף פעם לא לוחמים, גברים שנהרגו במלחמות, הם תמיד הילדים שלנו. נסיכים תמימים שרק רצו טוב. הישראלים התיכו את דמות הטייס שנופל במדבר ואת דמותו של הנסיך הקטן לדמות אחת. סנט־אכזופרי מדבר על טבע האדם, או על טבעו של המבוגר המנהל את העולם, הוא מלגלג על המבוגרים. הישראלים נתנו פרשנות משלהם לטקסט. מבחינתנו הישראלים, הרע הוא תמיד הטבע של האויבים, ואת עצמנו אנחנו רואים כמו הטייס המשולב בנסיך הקטן, תמימים הנלחמים ברוע שרירותי, רוצים שלום אבל נאלצים לעשות מלחמה. וגם אז עושים אותה כצבא המוסרי בעולם. 
 
"לא פלא שיהונתן גפן כתב את 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'. זה שיר שמתכתב בעיני עם שיר כמו ‘אליפלט'. הישראלים הם ילדים תמימים, נסיכים מכוכב אחר, הם אפילו מעט ביש־גדא, כמו אליפלט שאין לו אופי אפילו במיל, המוכיחים את גדולתם בעת צרה. נלחמים בעל כורחם ומתקשים להבין את הרוע האנושי שבו הם נתקלים, הם הרי ילדים. מן דוד נצחי מול גוליית נצחי. ככה זה בעצם עד היום, אף אחד לא מוכן להיות המבוגר האחראי אף פעם. יש פה סירוב מוחלט להתבגר. אהבה נצחית לקיום של ילד תם שאינו מבין את התוצאות של המעשים שלו, אבל ברגע האמת מתעשת. כמובן שהנסיך הקטן לא מגלם בתוכו את כל הערכים שלנו, אבל הישראלים לקחו ממנו את מה שהתאים להם לאתוס".