"קראתי המון ביוגרפיות של כוכבים בני תקופתי. הייתי מוכרחה ללמוד מהשגיאות שלהם, כדי שלא אחזור עליהם בכתיבת האוטוביוגרפיה שלי ”(אינגריד ברגמן).
ברגמן עבדה קשה, לא הרפתה לרגע, ושיחקה בשוברי קופות בלתי נשכחים כמו “למי צלצלו הפעמונים” (עם גרי קופר), “שער הניצחון” (שארל בואייה), “בכבלי השכחה” (גרגורי פק) ו“הנודעת” (קרי גרנט), אך תפקידה הזכור ביותר עד עצם היום הזה, כאמור, הוא אילזה המופנמת באחת הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים, “קזבלנקה”, שבה ניפצה את לבו של ריק (המפרי בוגרט הקשוח). ברגמן טענה כעבור שנים שהתאמצה להגיע ללבו של “בוגי”, שהיה בעיניה סגור ומרוחק. ובכל זאת, כל מי שרואה את הסרט יתקשה להסתיר את התרגשותו אל מול אהבתם הנכזבת, הגדולה מהחיים. ברגמן חשפה כעבור שנים שבעת צילומי הסרט לא היה ברור כיצד יסתיים – האם תישאר עם ריק או תעזוב עם ויקטור – אך סצנת הסיום, שבה היא עוזבת עם ויקטור לאזלו (פאול הנרייד), צולמה ראשונה, ולכן זהו הסיום שנבחר.
“שחקנית שוודית, דוברת אנגלית היטב, לא שכחה את הגרמנית לה, אינה מובנת בצרפתית ויודעת באיטלקית רק את המילים ‘טי אמו’ (אני אוהבת אותך)”
"הוא היה במאי כל כך נבון. בכל פעם שהייתי מטלפנת אליו, הייתי פותחת את השיחה ב'הלו, אשמאי זקן, מה שלומך?'. הוא אף פעם לא היה נעלב"
(ברגמן על הבמאי אלפרד היצ'קוק)
שלוש שנים לאחר מכן, כשהיא כבר גוססת מסרטן השד, הפציעה בארץ הקודש, לביקור בלתי נשכח במקומות הקדושים. מפוכחת, נעימה, משעשעת וחדה כתער. היא מתה מוקדם מדי, אבל נותרה היפהפייה הנצחית בקלאסיקות בלתי נשכחות.
התרעות פיקוד העורף