"הערצתי את נחום גוטמן, שהיה המאייר של 'דבר לילדים'. לו לא עשיתי תעלולים. כמי שכבר אז צייר, קינאתי בו. אתה יודע מה זה לנער להיות עם גוטמן? בכלל, שלוש השנים ב'דבר' היו פרק חשוב בחיי. רק אחרי הרבה זמן הבנתי כמה היה מסוכן לנשום שם את העופרת".
"מקן בורוכוב של הנוער העובד הגעתי להכשרה בקיבוץ גבע, לקראת חיי קיבוץ. אז נשלחנו לקורס מ"כים של הנח"ל, בבית דראס, שנמשך תשעה חודשים. בסופו, כשהייתי אמור לשרת בנח"ל המוצנח, קיבלתי פתאום זימון למפקדת הנח"ל ביפו. לא הבנתי מה קרה. יוסי בנאי עבר שם ואמר 'הגעת? יופי'. 'מגיע למה?', התפלאתי. 'אלינו, ללהקת הנח"ל', השיב. מתברר שלאחר הופעה שערכו לפני הקורס שלנו ראו אותי מבדר את החבר'ה בבסיס ושמו עלי עין".
"כשחזרתי משם הייתי חצי שנה חולה נפשית. כששבתי באביב לצילומי השלמה, וראיתי פרחים שפרחו בין הביתנים, פשוט כעסתי. אם זה היה נתון בידי, לא הייתי נותן לפרח לפרוח שם והייתי מעביר אספלט שחור בין הביתנים כדי שהמקום הזה יהיה שחון לעולמים".
טופול השקיע את כל נשמתו ומרצו בהקמת הכפר הזה, שבו מבלים הילדים החולים והנצרכים, יהודים ובני מיעוטים גם יחד, במחזורים בני שבוע. בעודו מספר עליו, טופול מנתר עמי למחשב שלו ומראה מכתב שעמד לשלוח לשר החינוך לשעבר, שי פירון, עם התפטרותו מהכנסת. בהקריאו את דברי התודה לחבר הכנסת המתפטר, נשנק לפתע קולו של טופול, שכה היה עוצמתי ברבים מתפקידיו ולחלוחית מבצבצת בעיניו חמות המבע.
"זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום וכשאני רואה את הילדים, שכל כך נהנים במקום הזה, שמביא להם איזושהי קרן אור, אני מקבל את התשובה עליה".
התרעות פיקוד העורף