סרט האייטיז של בארי לוינסון “שרלוק הולמס הצעיר” מיתג מחדש את הבלש המפורסם ואת עוזרו ד”ר ווטסון לדור הצעיר, והציג אותם בתור נערים הפותרים תעלומה בפנימייה.
בסוף השבוע, לעומת זאת, עלה אצלנו “מר הולמס” – דרמה בלשית צנועה המתמקדת דווקא בגיל השלישי של שרלוק, שבו מגלם סר איאן מק’קלן (גנדאלף מסרטי “שר הטבעות” ו”ההוביט”) את הבלש המפורסם ביותר בעולם בהגיעו לגיל 93 (עוד יותר מבוגר משרלוק הולמס בן ה־70 שגילם כריסטופר לי בשני סרטי טלוויזיה בתחילת שנות ה־90).
“מר הולמס” מתרחש ב־1947, שנים רבות לאחר פרישתו מעולם הבילוש, כאשר הולמס הקשיש חי בכפר קטן עם מנהלת משק הבית שלו (לורה ליני) ועם בנה. הולמס מנסה לכתוב את זיכרונותיו, אך נאלץ להתמודד עם הידרדרות מוחו האגדי. רדוף על ידי חקירה לא פתורה, שממנה הוא זוכר רק חלקים, שרלוק מנסה להרכיב את הפאזל, ואולי להגיע לפתרון אחרי 50 שנה.
סדרת הטלוויזיה “שרלוק” הפכה בשנים האחרונות את השחקן הבריטי בנדיקט קמברבאץ’ לכוכב, אך היא לא הייתה נחוצה כדי להחזיר את הבלש הנודע לאופנה. את זה כבר עשה בסוף העשור הקודם הבמאי גאי ריצ’י, כשהפך את הבלש המנומס והאינטלקטואל, שיושב בבית, מזריק קוקאין (שהיה אז חוקי) ופותר תעלומות במוחו הקודח, לגיבור אקשן מודרני בגילומו של השחקן הכי אמריקאי שניתן להעלות על הדעת – רוברט דאוני ג’וניור. הצלחת “שרלוק הולמס” של ריצ’י אף הולידה סרט המשך, “שרלוק הולמס: משחק הצללים”, שציוות שוב את דאוני ג’וניור לידידו הטוב ויד ימינו, הרופא המשופם והביוגרף הנאמן שלו, ד”ר ג’ון ה’ ווטסון, בגילומו של ג’וד לאו, שמתאים לתפקיד של ווטסון אפילו פחות ממה שדאוני ג’וניור מתאים לתפקיד של הולמס.
רוברט דאוני ג'וניור כשרלוק הולמס. צילום: יח"צ
מת וקם לתחייה
בסוף המאה ה־19 הגה הסופר והרופא הסקוטי סר ארתור קונן דויל את דמות הבלש הפרטי הלונדוני המבריק, שלא מפספס שום פרט, ולו הטריוויאלי ביותר, ומסיק מן הפרטים הללו מסקנות מרחיקות לכת. הולמס פעל מדירתו שברחוב בייקר 221 ב’, והיה ידוע בהיותו קר ואנליטי, אקסצנטרי, אובססיבי ומתבודד, מבולגן, בוהמיין וגאוותן, מנגן בכינור, מבין בכימיה ומעשן מקטרת. הוא היה אקסמפלר מושלם של חשיבת עידן הנאורות, שבו האמינו שבעזרת חשיבה רציונלית ניתן לפתור כל בעיה ותעלומה. ארתור קונן דויל כתב 56 סיפורים קצרים וארבעה רומנים על שרלוק הולמס. מאז כתבו סופרים רבים אינספור סיפורים אחרים על הבלש המבריק. הולמס המקורי פרש מעסקי הבילוש אחרי 23 שנות קריירה, ויצא לגמלאות בחוות דבורים בסביבות 1903, אחרי שדויל כבר הרג אותו והקים אותו לתחייה לאור דרישת הקהל, אך העולם מסרב לתת לו לנוח.
שרלוק הולמס הפך לארכיטיפ של הבלש הבריטי המנומס, וגלש בקלילות אל הבמה, וגם אל המסך הקטן והמסך הגדול. על פי ספר השיאים של גינס, שרלוק הולמס הוא הדמות המגולמת ביותר בעולם: יותר מ־70 שחקנים גילמו את דמותו ביותר מ־200 סרטים – טרנד שהתחיל עוד בימי הראינוע של תחילת המאה ה־20. רשימת השחקנים שגילמו את הולמס – בקולנוע, בטלוויזיה, ברדיו ועל במת התיאטרון – היא ארוכה מאוד, ובין היתר ניתן למצוא בה את ג’ון ברימור, צ’רלטון הסטון, כריסטופר לי, רוג’ר מור, לנרד נימוי, פיטר או’טול ועוד המון אחרים. אפילו אורסון ולס גילם פעם את שרלוק בתסכית רדיו המבוסס על מחזה של ויליאם ג’ילט – השחקן האמריקאי שכתב, ביים וכיכב בהצגה על שרלוק הולמס מ־1899, והיה בין האנשים שעיצבו את דמותו החיצונית של הולמס כפי שאנחנו מכירים אותו, עם כובע ציידי אילים משובץ ושכמיית טוויד. ב־1916 אף עובדה ההצגה של ג’ילט לסרט אילם בכיכובו.
אחר כך הפך השחקן הבריטי בסיל רת’בון, שכיכב ב־14 סרטי שרלוק בין 1939 ל־1946, לשרלוק המזוהה ביותר. מאמצע שנות ה־80 עד אמצע שנות ה־90 שידרה רשת הטלוויזיה הבריטית גרנדה את הסדרה המעולה “הרפתקאות שרלוק הולמס”, ובה ניסו להיות נאמנים למקור הספרותי. אך לשרלוק יש גם צד קומי, כפי שניתן לראות בקומדיה של בילי ויילדר מ־1970, “חייו הפרטיים של שרלוק הולמס”, שבו פותר הולמס תעלומה הקשורה בחבורת גמדים אקרובטים והמפלצת מלוך נס, או בסרט הפרודי “תעלומה ללא רמז” מ־1988, שבו מתהפכים התפקידים של הולמס וד”ר ווטסון, כשהולמס (מייקל קיין) הוא האידיוט, ואילו ווטסון (בן קינגסלי) הוא הגאון. ולפעמים שרלוק הוא בכלל לא בן אדם. בסדרת האנימה היפנית Sherlock Hound שרלוק הפך לכלב מצויר, ולעכבר בסדרת ספרי הילדים Basil of Baker Street של איב טיטוס (בזיל על שם בסיל רת’בון, כמובן), שאותה עיבדו אולפני דיסני לסרט האנימציה “בזיל הבלש הגדול” ב־1986.
המזוהה ביותר. רת'בון בסרטי שרלוק הולמס בשנות ה־40. צילום: ללא קרדיט