במשך שנים הוא נחשב לקומדיית האקשן המצליחה ביותר בכל הזמנים, עם הכנסות של חצי מיליארד דולר (לעומת תקציב הסרט, שעמד על 18 מיליון דולר בלבד). השיא הזה נשבר לבסוף ב־2011 על ידי “בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק”.



את ההשראה ל”שכחו אותי בבית” קיבל התסריטאי ג’ון יוז מסרט בשם Uncle Buck משנת 1989 – בסרט הזה יש סצנה שבה דמותו של מקולי קולקין (שהשתתף גם בו) חוקרת את הבייביסיטר מבעד לפתח המעבר של הכלב בדלת. הסצנה הזאת שוחזרה במלואה ב”שכחו אותי בבית”.

כשהסרט יצא לאקרנים, בנובמבר 1990, הוא נשאר בבתי הקולנוע במשך חודשים ארוכים, לפחות עד חודש מאי בשנת 1991.

ב־12 השבועות הראשונים להקרנתו, הסרט נשאר במקום הראשון במצעדי הקופות, ולבסוף זכה בפרס גינס לקומדיה הרווחית ביותר, עם הכנסות של 533 מיליון דולר ברחבי העולם.

התסריטאי ג’ון יוז כתב את התפקיד של קווין מקאליסטר, הילד שנשכח בבית בזמן שמשפחתו נוסעת לחופשת חג מולד בפריז, במיוחד עבור מקולי קולקין, אלא שהבמאי כריס קולומבוס עשה אודישנים ליותר מ־100 ילדים אחרים, רק כדי לוודא שיוז עשה את הבחירה הנכונה.

רוב הסצנות בסרט צולמו בפרברי שיקגו, שעליהם כתב ג’ון יוז רבים מסרטיו, ובחלקים שונים של העיר. הסצנות שצולמו בפריז צולמו למעשה באולפן או הולבשו מאוחר יותר על רקע פריזאי.

הבית שבו צולם הסרט, בשדרת לינקולן 671, נמכר אחרי צילומי הסרט תמורת מיליון וחצי דולר.

באחת הסצנות המפורסמות של הסרט, דניאל שטרן, המגלם את מרב, אחד משני הפושעים שמנסים לפרוץ לבית משפחת מקאליסטר, צורח במלוא הגרון בזמן שטרנטולה ענקית מטפסת לו על הפרצוף. בזמן הצילום שטרן לא באמת צרח, משום שזה היה מפחיד את העכביש (האמיתי לחלוטין). הוא רק עשה את המימיקה, והסאונד הולבש לאחר מכן בחדר העריכה.


טרנטולה אמיתית. צילום מסך.

בסצנה שבה שטרן דורך על מסמר שהונח כאחת המלכודות של קווין, הוא נועל כף רגל מגומי.

ג’ו פשי, שגילם את הארי, הפושע השני, נהג לשכוח בעת הצילומים שהוא משתתף בקומדיה לכל המשפחה, והיה פולט את המילה fuck בתדירות גבוהה להחריד. לבסוף הבמאי, כריס קולומבוס, הציע לו לנסות להגיד את המילה fridge במקום.

בסצנה שבה הארי נשך את האצבע של קווין, ג’ו פשי באמת נשך את האצבע של קולקין, אף על פי שהוא לא אמור היה לעשות את זה באמת. הוא פצע את מקולי עד כדי כך שנשארה לו צלקת, אבל העניין הפך לבדיחה על הסט.

פשי גם נהג להתעלם בכוונה מקולקין על הסט, כדי לגרום לו לחשוב שהוא באמת רשע, ובכך לעזור לו לשחק טוב יותר.

הסצנה של ג’ון קנדי, המגלם את גאס פולינסקי שניגש לגברת מקאליסטר בשדה התעופה ומציע להסיע אותה לשיקגו, צולמה במשך 23 שעות. קנדי אלתר חצי מהטקסט, כולל הסיפור על הבן שלו שנשכח בבית לוויות. את ההשראה לדמות הזאת הוא וג’ון יוז קיבלו מסרט אחר של יוז שבו שיחק קנדי - Planes, Trains & Automobiles משנת 1987.

בסצנה שבה קווין מציץ בתמונתה של החברה של אחיו, באז, ואומר את המשפט המפורסם: "Buzz your girlfriend, woof!", מי שמופיע בתמונה הוא למעשה בנו של הארט דיירקטור שמחופש לילדה. כריס קולומבוס הרגיש שיהיה אכזרי מדי לשים שם תמונה של ילדה אמיתית.


הבן של הארט דיירקטור. צילום מסך.

המשפט של קווין “אתם מוותרים או שאתם צמאים לעוד?”, שהפך לאחד המשפטים המוכרים של הסרט, היה אלתור של קולקין ולא חלק מהתסריט המקורי. הוא שוחזר בסרט ההמשך כשקווין אומר “אתם מוותרים? כאב לכם מספיק?”.

סרט הפילם נואר Angels With Filthy Souls שמוצג בסרט לא באמת קיים, אלא צולם במיוחד עבור “שכחו אותי בבית”. זה לא עזר לאלפי הפתיים שבילו שעות בחנויות וידיאו בשנות ה־90 בניסיונות לאתר אותו.

בגליון הפלייבוי שקווין מוצא בחדרו של באז מככבת אריקה אלניאק, שמאוחר יותר כיכבה ב”משמר המפרץ”.

הכרזה לסרט, שבה מופיעה התמונה המפורסמת של מקולי קולקין מניח את ידיו על הפנים וצורח, נעשתה בהשראת הציור “הצעקה” המפורסם של אדוורד מונק.


הכרזה לסרט. צילום: באדיבות יס.

הבמאי קולומבוס רצה לצלם סצנה שבה קווין סובל מסיוט שבו הבית מתעורר לחיים ומתחיל לענות אותו. הרעיון שהתנור הגדול במרתף מפחיד את קווין נולד משם, ולבסוף הוא היחיד שנותר – רעיון הסיוט נחתך החוצה משום שהיה יקר מדי להפקה.

הזקן המפחיד, שבסוף מתגלה כקשיש מלא חום ואהבה, בכלל לא אמור היה להיות חלק מהתסריט – הוא היה רעיון של הבמאי קולומבוס, שהרגיש שהסרט זקוק למעט איזון בין כל הפושעים והומור הסלפסטיק.

הסרט נחשב לאוצר לאומי בפולין: הוא יצא ממש עם נפילת הקומוניזם במדינה והיה אחד הסרטים המערביים הראשונים שהגיעו לשם וסחף את הקהל. מאז הוא מוקרן בפולין מדי שנה.

התפקיד של הארי הפושע הוצע תחילה לרוברט דה נירו ולג’ון לוביץ, אבל שניהם סירבו, וככל הנראה התחרטו על זה לנצח.

הסרט כל כך הצליח שיצאו לו עוד ארבעה סרטי המשך (רק הסרט השני כלל את הקאסט המקורי), משחק וידיאו ואפילו משחק לוח.

בקרב מעריצי אלביס פרסלי שסבורים שהוא עדיין חי, ישנה תיאוריית קונספירציה שלפיה אלביס הגיח בסרט להופעת אורח – בסצנה שבה גברת מקאליסטר מתווכחת עם הפקיד בשדה התעופה, אפשר לראות ניצב מזוקן שעומד מאחוריה. יש הסבורים שזה המלך בכבודו ובעצמו.

ואפרופו מלכים מתעשיית המוזיקה – מייקל ג’קסון, שהיה אז החבר הכי טוב של מקולי קולקין, קפץ לביקור על הסט של “שכחו אותי בבית 2” באחד הימים. הביקור תועד במצלמת הווידיאו הביתית של דווין רטריי, שגילם את באז, אחיו של קווין. מקולי נראה נרגש במיוחד מהביקור, בזמן שג’קסון מספר איך השניים נפגשו.