התקף ההיסטריה הדתית הגדול שבו לקתה אמריקה במהלך שנות ה־50 וה־60 התבטא קודם כל ברדיפת אנשי שמאל שהיו חשודים בנטייה לקומוניזם, אך נכללו באובססיה הכללית הזאת גם סתם יוצאי דופן מהבחינה החברתית. שילוב העניינים הזה הוא שעומד מאחורי עיצוב דמותו של פרקליט ניו יורקי בשם ג'יימס דונובן, גיבורו של “גשר המרגלים", שהתמנה ב־1957 על ידי לשכת עורכי הדין המקומית לשמש כסנגורו של המרגל הסובייטי הנודע רודולף אבל.
אך עיקר ההצלחה הוא בליהוקם של טום הנקס ומארק ריילנס. הנקס המגלם בפעם המי־יודע־כמה את דמותו של האמריקאי האידיאלי, מתנהל היטב בתוך הנעליים ששימשו בהוליווד הקלאסית את ג'יימס סטיוארט או את הנרי פונדה, שהתמחו גם הם בעיצובו של אותו טיפוס תם וישר ונאמן לערכי החוקה. ריילנס, שחקן תיאטרון בריטי שאינו מרבה להופיע בסרטים (נראה ב"נערת בולין האחרת", “אינטימיות" ובעוד מספר מצומצם של סרטים), נחשב לאחד מענקי הבמה הלונדונית. האופן המופתי שבו הוא בונה את דמות המרגל הסובייטי האפור, הספקן ונטול האשליות, מזכיר את הישגי המשחק של אלק גינס, למשל, שמילא תפקידים דומים בסדרות הטלוויזיה הבריטיות שהתבססו על ספרי המלחמה הקרה של ג'ון לה קארה. דבר אחד ברור: כבר עכשיו, רק חודש נובמבר כעת, יש לנו זהות הזוכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה המצטיין.
התרעות פיקוד העורף