אפילו מעריציו החרופים ביותר של סטיב מקווין (כמוני) – שמת בן 50 לפני 35 שנה (1980) במרפאה ניסיונית ושרלטנית לטיפול בסרטן באמצעות התרופה ליאטריל, שהופקה מגלעיני משמש – לא מצליחים לצלוח, וודאי לא בקלות, את סרט מרוצי המכוניות Le mans m-1971' שבו השקיע את נשמתו, מרצו וכספו.
עבור מי שהתרגלו לראות את מקווין – שכונה מלך ה־cool כי זה מה שהיה – מעיף מהמסך את גדולי השחקנים בהרמה מיומנת של אחת מגבותיו מעל עין כחולה או מבט חודר ומשועמם, "לה מאן" (בצרפתית לא מבטאים את ה־S) הוא קקופוניה של מנועי פורשה ופרארי רועמים, זמן ללא סוף במושב הנהג כשפני הנהגים מכוסים בצעיף לבן למנוע את חדירת אדי השמן והדלק, ולעתים תאונה קשה להסחת הדעת המנומנמת או אינטראקציה אילמת בין מקווין ואלמנת מרוצים נאה שהסרט מסרב לענות על השאלה אם נשארו יחד או לאו.
התרעות פיקוד העורף