בעזרת אקטים קטנים של שחרור, ספונטניות או רוח שטות הצליחה לורנס למתג את עצמה בתור האנטיתזה לכוכבת ההוליוודית היבשושית, הפורמלית, המשעממת ובעלת הפרעת האכילה. לא שלורנס לא סופר־חטובה, כמובן, אבל היא ידועה בכך שהיא מדברת בראיונות על כמה היא אוהבת לאכול, ומה היא אוהבת לאכול (הכל, העיקר שלא יהיה בריא), והיא גם חובבת בדיחות מלוכלכות וסרות טעם. ואת כל הדברים האלה אנשים אוהבים בה.
בתור שחקנית שצמחה בקולנוע עצמאי ואפל, המעבר של לורנס לבלוקבאסטרים כמו סדרת סרטי "משחקי הרעב" ו"אקס־מן" הפתיע רבים. מצד שני, אחרי שגילמה שורה של נערות חזקות ולוחמניות שגדלו בתנאים לא קלים ונאלצו להתמודד לבדן עם הסיטואציה המחורבנת שגורלן זימן להן, התפקיד של קטניס ב"משחקי הרעב" היה תפור עליה, והניסיון בפשיטת עור של סנאי כמובן גם הוא לא הזיק לקטניס הציידת. מה שכן, פשיטת עור של סנאי לא מכינה אותך לעיכוס על עקבים ולשמלת ערב של דיור, וטוב שכך. כל עוד ג'ניפר לורנס לא מצליחה לעבור טקס הענקת פרסים או פרימיירה שלמה בלי למעוד או בלי לעשות למישהו פוטו־בומבינג או בלי להגיד משהו קצת שובב למצלמה, עושה רושם שהמשך ההצלחה שלה מובטח.
התרעות פיקוד העורף