קברנית בדילמה: האם השילוב של נשים ומוות הוא טאבו?

לצורך התחקיר על הסרט פנתה גבאי לספרים, קיצור שולחן ערוך, ספרי הלכות אבלות, והמסקנות לא איחרו להגיע. "הבנתי שיש המון מנהגים שונים בתחום הקבורה", היא מספרת. "אצל אשכנזים הכל יותר פתוח בהקשר הנשי. אצל ספרדים זה מתחלק בין הלוויות שבהן הנשים בכלל לא מגיעות לבית הקברות ובין הלוויות שבהן הנשים עומדות בחלק של ההספדים בלבד ולא הולכות אחרי הנפטר או הלוויות שבהן הנשים הולכות עד הקבר. נפגשתי עם קברן בהר המנוחות ועמדנו בהלוויה שבה שאלתי שאלות והוא הסביר לי. העברתי גם הרבה שעות מול דף הבית של חברה קדישא. ניסיתי לחפש חומר על אם נשים יכולות לקבור, אבל לא ממש מצאתי דעות בעד ונגד בעניין. אישה קברנית זו נקודת קיצון. אישה היום יכולה להיות יותר דברים מבעבר, אבל עד העניין של המוות. נשים הן מורות, מנהלות, רבניות, חוקרות מוח, אבל העניין הזה של נשים ומוות הוא טאבו. בהסכם מול בית הקברות שצילמנו בו בסוף היה ברור שברגע שמישהו נפטר, הם מתקשרים ואנחנו חייבים לפנות את השטח. אלו היו ימים לחוצים, כי כל הזמן חששנו שזה יקרה. הקברן שנפגשתי איתו שאל על מה הסרט, וכשסיפרתי - הוא חייך. זאת תגובה שלא הייתי רגילה אליה, ואז הוא אמר: 'אה, היא ספרדייה? טוב, זה מדע בדיוני מה שאת כותבת'. חשוב לי להבהיר שזה לא שאני קוראת עכשיו לכל הנשים להיות קברניות. אני רק רוצה שאנשים יעצרו רגע וישאלו: למה בעידן שבו נשים הוכיחו את עצמן פיזית ונפשית, אנחנו עדיין נרתעים מזה? דווקא מתוך ההלכה, ומתוך כך שאומרים שנשים הן חשובות ביהדות ומביאות חיים ויש להן בינה יתרה - הן יכולות לעשות את זה יותר טוב".