מצעד האיוולת: "המטרה: לונדון" הוא חלטורה מעליבה, שעמום על גבי שעמום

"המטרה: לונדון" אינה אלא חלק שני לסאגה שהחלה לפני שלוש שנים עם הסרט "המטרה: הבית הלבן", ודומה שהתסריט שלה לוקה בפיגור שכלי מתקדם, ובעיקר מרדים

מאיר שניצר צילום: ללא
מתוך "המטרה: לונדון"
מתוך "המטרה: לונדון" | צילום: באדיבות יונייטד קינג

מסכן העולם. הפעם יש לו עסק עם אלון אבוטבול הנזעם. אבוטבול, או ליתר דיוק הדמות שאותה הוא מגלם פה – סוחר נשק פקיסטני – זומם לחסל את צמרת מנהיגי העולם החופשי, וזאת כנקמה על חיסול בתו בעת חתונתה, פעולה שכוונה למעשה נגדו.

לצורך מימוש התסריט על הבד נשכרו שירותיו של באבק נג'אפי, שהוא במאי שוודי יליד איראן העושה פה את סרטו האמריקאי הראשון. נג'אפי, כך עולה, טרם למד את אותו שיעור בסיסי שגורס כי סצנות אקשן שכן מצטרפות לעוד סצנות אקשן, ולאקשן ולעוד אקשן, אינן יוצרות שום ריגוש מצטבר או רצף של מתח, אלא מדיפות שיעמום על גבי שיעמום. "המטרה: לונדון", שמרביתו מוקדשת לחילופי אש מאקדחים, רובי סער, מקלעים, טילים ופצצות עומק, הוא מהסרטים המרדימים (שלא לומר מטופשים) שראו אור בחודשים האחרונים.

תגיות:
קולנוע
/
אלון אבוטבול
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף