פדריקו פליני ממשיך לתת תפוקה. כ–22 שנים לאחר שהסתלק מהעולם, צץ כעת מחדש האיטלקי הגדול בבתי הקולנוע. הפעם באמצעות החקיין שלו פאולו סורנטינו, שתולש סיטואציות מרכזיות מתוך "שמונה וחצי", יצירת המופת של פליני שהופקה עוד ב–1963, והופך אותן לסרט שקרני חדש ושמו "נעורים".
אבל ראוי להניח לקרב הקודם כנגד "יפה לנצח", ולהתרכז באופן שבו סורנטינו מחבל עתה ב"שמונה וחצי". מי שמכיר את סרטו של פליני זוכר בוודאי שנקודת המוצא של האירועים השונים המרכיבים את עלילתו - בין שמדובר שם בחלומות או בהזיות, זיכרונות ילדות או בבדיה של המציאות - מתחוללת בסנטוריום יוקרתי שבו מתאושש גיבור הסיפור, במאי סרטים ידוע, ממחלת כבד ומהתמוטטות עצבים שתקפו אותו בעת ובעונה אחת.
במקביל נופלת גם על הקולגה שלו, הקולנוען המתלבט, צרה משלו. המוזה הקבועה שלו, דיווה הוליוודית מאוד לא צעירה (ג'יין פונדה), קופצת אף היא לביקור בזק במלון הספא הזה. היא מגיעה למקום רק כדי לבשר לו שהיא לא תופיע בסרטו הבא, זה שהוא עדיין מתחבט אם בכלל לעשות אותו.
קיין כעת בן 82, קייטל כבר בן 77. היכולת האבסולוטית שלהם לצוד את תשומת לב המצלמה, ולגנוב הדדית זה מזה את הסצינה, היא הנאה ששום צופה אינו אמור לזלזל בה.
התרעות פיקוד העורף