"פניקס" הוא סרט מרשים, תוך בחינה מחוכמת של נוכחות זיכרון העבר במעשי ההווה

כריסטיאן פצולד, הבולט בקולנוענים הפעילים בגרמניה, בונה סיפור מתח סביב ניצולת שואה שסבלה מעינויים ומפגיעה חמורה בעת שהותה במחנה המוות

מאיר שניצר צילום: ללא
מתוך "פניקס"
מתוך "פניקס" | צילום: יס

לא מעט סרטים העוסקים בניצולי שואה שכמו קמו לתחייה לאחר התבוסה הנאצית עושים שימוש מחושב במיתוס הפניקס. אותו עוף מהאגדות, שאחת לאלף שנים עולה בלהבות ומתוך האפר של עצמו הוא נברא מחדש, תרם את שמו ל"ציפורי חול", דרמה ישראלית המציגה כעת בבתי הקולנוע ומתמקדת בנושא הניצולים. כך גם היה למשל בדרמה הבריטית "חזרה מן האפר" (1965) עם מכסימיליאן של ואינגריד טולין, שהתבססה על ספרו של יוברט מונטייה.

פצולד ("ברברה", "יריחו", "וולה"), שבכמה מסרטיו הקודמים עסק בסוגיות של רוחות רפאים המגיחות מן העבר, מנווט באלגנטיות רבה את המפגש הטעון בין בני הזוג החריג הזה, תוך בחינה מחוכמת של נוכחות זיכרון העבר במעשי ההווה. מסייעים לו בכך כמה משותפיו הוותיקים; הצלם הקבוע שלו הנס פרום והשחקנית נינה הוס, שזה לה סרטה המשותף החמישי עם פצולד. בתפקיד הבעל מופיע השחקן רונלד זרלפד, שכבר שיתף פעולה עם פצולד, פרום והוס בסרט "ברברה", שבניגוד ל"פניקס", דווקא כן הוקרן בבתי הקולנוע בארץ.

תגיות:
קולנוע
/
ביקורת
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף