פריז ניצלה פעמיים. רק לפני שנה הוקרן בארץ "דיפלומטיה", סרטו של פולקר שלנדורף שהתמקד בעסקה שרקחו בקיץ 1944 הדיפלומט השוודי ראול נורדלינג וגנרל פון קולטיץ, ששימש אז כמפקד הצבאי של כוחות הכיבוש הגרמניים בעיר האורות. השניים סיכמו להפר את הוראותיו של היטלר, ולא להעלות באש את בירת צרפת, כפי שהורה הפיהרר. כך ניצלה היפה בבירות אירופה.
אם להתקלף לרגע ממעטה המבקר המדווח על סרט חדש ולהשתמש בשפה בוטה יותר, הרי בקלות אפשר לקבוע ש"פרנקופוניה" הוא סרט מבולבל, בעל זנבות בלתי קוהרנטיים לנושא, כזה שלא החליט על סדר העדיפויות שלו, ועושה מיש־מש גדול מסך כל האמונות הפרטיות וההעדפות האישיות של סוקורוב.
לסוקורוב יש הפעם שותף שווה זכויות, שמאפשר לו לעצב ב"פרנקופוניה" את הקטעים הטובים בסרט (לקטעים הרעים סוקורוב דואג לבדו). זהו ברונו דלבונל, מי שצילם בשנים האחרונות לאחים כהן ("בתוך לואין דיוויס"), לטים ברטון ("עיניים גדולות") ולסוקורוב עצמו ("פאוסט"). כאן מפליא דלבונל בתנועות מצלמה אלגנטיות ובלכידת מקורות אור טבעיים ובתאורות מלאכותיות, שמתכתבות היטב עם יצירות המופת התלויות על קירות הלובר.
מובן שזה רק פלח צר ברצף הסצינות הבלתי אמינות שמרכיבות את קומדיית הבורקס הצרפתית, "המשפחה הפרסית שלי", הבאה לתאר מסע בריחה משפחתי מעיירה בדרום איראן, דרך הרי כורדיסטן ומאוחר יותר איסטנבול, ועד פאתי העיר פריז. וכל זה קורה בצרפתית. כולל הכורדים ההרריים.
מובן שגם החיים בשולי פריז אינם דבש, אבל מי בכלל סופר. העיקר שהילד הקטן יגדל ויהיה למשהו. עובדה שזה אכן קרה, וקיירון הצליח בכל אשר הלך. כמובן, עד שהחליט משום מה להפוך לבמאי סרטים.
הבהרה: בשבוע שעבר התפרסמה כאן רשימה של סרטים ישראליים שלא הצליחו בקופות, ובין היתר שולב בטעות ברשימה זו גם שמו של הסרט "מסווג חריג" בבימוי בועז ארמוני. עם היוצר הסליחה.
התרעות פיקוד העורף