פרשת ידלין: השחקנית המבטיחה שמככבת בסרט על זקנה והתפוררות

"אני לא יודעת אם התפקיד נתפר עבורי, אבל אני מניחה שמרגע שהוחלט שאגלם אותו, היה חשוב להתאים אותו למידותי", אומרת דנה ידלין, בוגרת בית צבי 2013, המשחקת כיום ב"יחסים מסוכנים" ו"סיפור פשוט" בהבימה, וב"הטרגדיה של מקבת" בתיאטרון האינקובטור. "אבל התוכן מאוד גמיש ופתוח לשינויים. מהבחינה הזו אפשר להגיד שטומי הביא את הבד, ומלאכת התפירה נעשתה יחד".

"הדמיון קיים מעצם העובדה שסוג העבודה עם טומי הוא כזה שבו השחקן יוצק את עצמו באופן כמעט דוקומנטרי לתוך סיטואציה, שלא תמיד יודעים איך תסתיים עד לרגע שמצלמים אותה. יש בסרט התייחסות לכך שאלונה כותבת. גם אני כותבת. זה פרט שטומי הוסיף כדי לקרב אלי את הדמות. אלונה עוברת בסרט תהליך של הכרה ביכולות שלה, בסופו היא מממשת אותן. אני מניחה שמתישהו בחיי גם אני עברתי תהליך דומה של 'יציאה מהמגירה'. אבל את התהליך המשמעותי שלי עברתי דווקא בתחום המשחק והתיאטרון. לפני כמה שנים הרגשתי במבוכה כשאמרתי שאני  רוצה להיות שחקנית. זה תמיד נראה לי יומרני ולא לעניין. אפשר לומר שככה אלונה מתייחסת לנושא הכתיבה. היום אני במקום אחר, וגם משלבת לא מעט בין שתי האהבות שלי - כתיבה ותיאטרון. לשמחתי גם אלונה מוצאת במהלך הסרט את דרכה לבקוע מהביצה".

מדובר בסרט שמעמיד במרכזו את נושא הזקנה, הבדידות, וההתפוררות האנושית. לא בדיוק סרט נעורים קיצי גדוש הורמונים.

"אני לא חושבת שהסרט עוסק בזקנה. אומנם רוב הדמיות הן בגיל השלישי, אבל לדעתי הסרט עוסק ביכולת להעז ללכת אחרי משהו. זה סרט על מימוש עצמי, על הרצון והקושי להיחשף. אלה דברים שרלוונטיים לכל גיל. על אף הנסיבות המאוד שונות והבדל הגילאים, אלונה ופטר עוברים תהליך מאוד דומה. שניהם דורשים אחד מהשני 'לעשות עם עצמך משהו', ולא שמים לב עד כמה מצבם דומה. המפגש ביניהם חושף אצל כל אחד פחדים וחששות, אבל גם מעורר את הרצון להיפתח לעולם. אני מאמינה שאפשר להתחבר לסרט בכל גיל. החברות והקשר המיוחד בין אלונה ופטר הם לדעתי מה שעומד במרכז הסרט". 

יש לך מראה דרמטי. יש מצב שתעשי גם תפקידים קומיים?

"שמעתי לא פעם שהעיניים שלי נראות עצובות, אבל האמת היא שאני אדם מאוד שמח. לפעמים אנשים חושבים שאני שקועה במחשבה של מי יודע מה, כשאני בסך הכל מנסה להיזכר אם כיביתי את הבוילר. לאחרונה לא יצא לי לעשות קומדיות, אבל במהלך הלימודים זה קרה לא מעט, גם בקטעי ספוקן וורד (שירה מדוברת) שכתבתי. הופעתי עם קטעים שיש בהם הרבה הומור. חוץ מזה שיש לי תיאוריה כזאת שרוב הקומיקאים הם אנשים עצובים, אז אולי זה עובד גם הפוך".

עד כמה קשה היום לשחקנית מתחילה לפרוץ לתודעה?

"התעשייה הזאת באמת קשה, כי יש יותר ביקוש מהיצע. אבל היא קלה במובן הזה שאם מישהו רוצה ליצור, הוא יכול לעשות את זה. ככה עשיתי, עד שמצאתי עבודה קבועה בהבימה, וככה אני ממשיכה. אני לא מכירה דרך אחרת. ועדיין אני לא חושבת שאני שחקנית שנמצאת בתודעה הציבורית, אבל אני עושה את מה שאני אוהבת, ומרגישה שאני מתפתחת בתוך העשייה שלי. אפשר לומר שאני שאפתנית ומסופקת בו זמנית".