ירושלים ללא קולנוע סמדר היא לא ירושלים שלי", "חיסול קולנוע סמדר הוא חיסול של אחת מפניניה של העיר", "קולנוע סמדר משמר את האופי הייחודי של ירושלים". משפטים אלו נשמעו ונכתבו בשבועות האחרונים מדם לבם של מאות ירושלמים שחוששים מסגירתו הקרבה של הקולנוע המיתולוגי. הערב (שני) בשעה 20:00 יתכנסו מאות מאוהבי הקולנוע הוותיק להפגנה שתיערך בכניסה לבית הקולנוע בניסיון למנוע את רוע הגזרה. אם מאבקם לא יצלח, ירד המסך בפעם האחרונה על הקולנוע במוצאי שבת, 31 בדצמבר 2016.



קולנוע סמדר, שניצב ברחוב לויד ג'ורג' שבמושבה הגרמנית בבירה, הוקם ב־1928 בידי האדריכל הגרמני גוטלוב בוירלה הבן. בגלל הפסדיו הכספיים, נאלץ בוירלה למכור אותו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה המקום הוחרם והושכר בהמשך לערבי־נוצרי בשם ריג'נט. עם הקמת המדינה התארגנו ארבעה חיילים משוחררים והקימו קואופרטיב להפעלת הקולנוע. הם הכריזו על תחרות למציאת שם חדש לקולנוע, שהפרס הראשון בה היה כניסה חינם לשנה. בתחרות זכתה נערה אלמונית בת 14, שהציעה את השם סמדר.



ב־1950 קנה אחד השותפים, אריה צ'צ'יק המנוח, את חלקם של שותפיו. צ'צ'יק הפעיל את הקולנוע עד 1973, ושימש כקופאי, סדרן ומקרין בו בזמן. מאז שנת 1996 מופעל הקולנוע בידי רשת בתי הקולנוע "לב". המבנה נמצא כיום בבעלותם של משפחת חריש, יורשי הבעלים המקוריים. ביולי האחרון הסתיים חוזה השכירות, שנחתם לעשר שנים והוארך לעשר נוספות מכוח אופציה.



"קולנוע סמדר הוא מוסד ירושלמי מיתולוגי, ממוסדות התרבות האהובים והמוכרים של ירושלים", נכתב בעצומה אינטרנטית שעליה חתמו כ־1,300 אנשים. "רשת בתי הקולנוע לב מעוניינת להמשיך להפעיל את הקולנוע. הבעיה היא שהמבנה עצמו, שנמצא בבעלות פרטית, זקוק לשיפוץ משמעותי בשל גילו, בשל דרישות הנגישות והבטיחות, ובמיוחד בגלל הנזק בתקרת הקולנוע, שנוצר בעקבות בניית מלונית בקומה השנייה. לשם כך דרושים כשלושה מיליון שקלים".



לטענת הכותבים, "בעלי המבנה, המשכירים את הקולנוע לרשת לב, מסרבים לקחת על עצמם את עלויות השיפוץ המתחייב וטוענים שיש גורמים אחרים, שמעוניינים בשכירת המקום שלא למטרות הפעלת קולנוע, ויהיו מוכנים לקחת על עצמם גם את עלויות השיפוץ. עבור רשת לב עלויות אלה גבוהות מדי".



במכתב שמובילי המאבק מתכוונים לשלוח לראש העיר ירושלים ניר ברקת הם פונים ללבו. "בשנים שבהן אתה מכהן בתפקיד, נושא התרבות הוא אחד הנושאים שבו השקעת רבות", הם כותבים. "לא ייתכן כי רק בשל סכום כסף לא גבוה שנדרש לשיפוץ, ייסגר המקום שממשיך לספק תרבות נגישה, רגעים מאושרים, ובעיקר בריחה קצרה מהמציאות הלא פשוטה שכולנו חיים בה. יש דברים שפשוט לא נמדדים בכסף. אנו דורשים ממך ומנבחרי הציבור האמונים על נושא התרבות בעיר לא לשקוט עד אשר ימצא פתרון לנושא, ואנו כתושבי העיר נוכל להמשיך ליהנות מהקולנוע".



האקס פקטור



מאחורי עמוד הפייסבוק "מונעים את סגירת קולנוע לב סמדר", שצבר עד כה למעלה מ־2,500 לייקים, עומד יואש בן יצחק, המכהן כסמנכ"ל השיווק והתקשורת של התאחדות התעשיינים, והוא אחד ממארגני ההפגנה הערב. הוא בן 38, נשוי ואב לשניים, גר עם משפחתו בשכונת רמת דניה. לירושלים הגיע כסטודנט בתחילת שנות ה־2000, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, שדווקא הבריחה רבים מהבירה. הוא התאהב בעיר, שבה פגש גם את מי שלימים תהיה אשתו, והחליט לקשור את חייו בחייה.



לקולנוע סמדר שמורה אצלו פינה חמה בלב. "יצאתי לשם להרבה דייטים כסטודנט, ולימים גם יצאתי לשם עם אשתי", הוא מספר. "נכון, היום פועלות בירושלים רשתות כמו יס פלאנט וסינמה סיטי, שמציעות הרבה יותר שעות הקרנה ומגוון יותר רחב של סרטים. במקום שיתחיל סרט פעמיים בערב, מתחילה כל רבע שעה הצגה חדשה. מצד שני, קולנוע סמדר תמיד בידל את עצמו כמי שמקרין סרטים אחרים, איכותיים יותר ופחות מסחריים. לראות עשרות ירושלמים יושבים בחושך, עם כוס בירה מזכוכית ביד - אז עוד אפשר היה להיכנס עם זה לאולם - וצופים בסרט בשפה זרה, זה משהו שאתה כמעט לא יכול לראות בשום מקום אחר.



זה בעיניי האקס פקטור של קולנוע סמדר. הוא מציע בילוי של פעם, טעם אחר, של משהו שכבר לא קיים יותר. אם הוא ייסגר, אתה אומר שלום להיסטוריה הזו, וחבל. גם האנשים שמגיעים אליו הם חתך אחר של אוכלוסייה: פחות ילדים ונוער, יותר סטודנטים ומבוגרים. דווקא בגלל המיקום, דווקא בגלל המבנה ודווקא כי הוא פתוח בשבת". לדברי בן יצחק, "לא רק אני חושב ככה. אלפי אנשים מזדהים איתי. לכל אחד יש את זיכרונות וחוויות משלו, וכולם משתפים את האחרים מה הם חושבים ומה הם מרגישים".



זו לא הפעם הראשונה שבן יצחק מנהל מערכה נחושה נגד סגירת בית הקולנוע. הפעם הראשונה שבה עלתה הכוונה לסגור אותו לסדר היום, בעקבות סכסוך ירושה, הייתה בשנת 2009. "פייסבוק היה אז מאוד בחיתוליו בכל הנוגע למאבקים חברתיים", הוא נזכר. "פתחתי קבוצה נגד הסגירה ובתוך שבועיים הגעתי ל־5,000 איש. מאחר שהכל היה מאוד חדש, היה לי קל לעבור בזמנו מהרשת החברתית למיינסטרים. הגעתי לעיתונות הארצית, לטלוויזיה. הייתה הפגנה גדולה, שבסופה הכריזו בעירייה על הבניין כמבנה לשימור. הפעם זה עניין כספי נטו".



להוציא את המאבק לרחוב



במאבק הנוכחי שותפתו של בן יצחק היא הפעילה החברתית ענבל כהן "ירושלם – הקואליציה למען ירושלים מרובת גוונים". "קולנוע סמדר זו באמת פינה ירושלמית שלא קיימת עוד ומציעה חוויה אחרת משאר בתי הקולנוע שפועלים בעיר", אומרת כהן. "רק שם יכולתי לראות סרטים צרפתיים כמו 'משפחת בלייה', קומדיה על הורים חירשים שמגדלים את ילדיהם בכפר נידח בצרפת, ולהשביע את האהבה האדירה שלי לקולנוע צרפתי.



יש לי זיכרון נחמד שצפיתי שם בסרט הישראלי 'אפס ביחסי אנוש' כשיצא לאקרנים, וזיכרונות מסרטים שצפיתי בהם שם עם אחותי, שהיום נמצאת בשליחות בחו"ל. כשאני חושבת על קולנוע סמדר, קשה לי להפריד אותו מבית הקפה שפעל שם עד לאחרונה, שהיה מקום מפגש ירושלמי לכל הברנז'ה החילונית בעיר הבירה. בית הקפה, שפעל במשך כל ימות השבוע, תרם לתחושת הקהילתיות שתמיד שוררת בבית הקולנוע".



הקמפיין שהשניים מנהלים נגד רוע הגזרה קיבל חיזוק כשהנהלת רשת בתי הקולנוע לב הצטרפה למאבק. "היה להם מאוד חשוב שזו תהיה מחאה מלמטה ולא מלמעלה", מספר בן יצחק. "הם אמרו לי: 'אנחנו גוף עסקי, ולכן חשוב שזה יבוא מהאנשים שזה נגע בהם'. האנשים ברשת לב חיים את זה. זה חשוב להם, לא רק מבחינה כלכלית, אלא מבחינת המקום, שהוא הרבה מעבר לקולנוע. חשבנו איך להעיר את הנושא והחלטנו להוציא את המאבק לרחוב.



בהפגנה הערב יהיו לא רק מאות תושבים, אלא גם כל מיני אושיות ירושלמיות. הרעיון הוא להעיר כל מי שיש לו נגיעה בזה, ולהציף שוב את העובדות: שחסרים שלושה מיליון שקלים; שצריך לשפץ לגמרי את הכל, מהתקרה ועד השירותים, כדי שזה יעמוד בתקנות של כיבוי והצלה; שרשת לב מוכנה לשים לא מעט כסף, כמיליון שקלים, אפילו שהבניין לא שלהם, ולו רק שיוכלו להמשיך להפעיל אותו ולשכור אותו".



מאיפה תגייסו את יתרת הסכום?
"חשבנו על גיוס המונים באינטרנט, או על אפשרות של רכישת 'מניות זהב', שיאפשרו לאנשים לרכוש מינוי לכמה שנים קדימה, ושעם הכסף נממן את חלקו. היום תתקיים פגישה עם העירייה ואנחנו נבקש מהם: 'שימו יד בכיס, ותשלימו כסף שחסר ללב'". בינתיים, בית הקפה האהוב שפעל במתחם בית הקולנוע נאלץ לנעול את שעריו בגלל הנסיבות הכלכליות. בן יצחק וכהן מקווים שברגע שתימנע גזירת סגירת בית הקולנוע, ייפתח מחדש בית הקפה. "אנחנו אופטימיים מטבענו וגם במקרה הזה אנחנו אופטימיים", הם אומרים. "יש יותר מדי אנשים שהקולנוע הזה חשוב להם מכדי שייסגר".



תגובות


מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "העירייה רואה חשיבות רבה בשמירת אופיו של קולנוע סמדר. על כן הן ועדת השימור והן הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קבעו כי יש לשמור על צביון המקום כבית קולנוע בכל תרחיש עתידי, ובכוונת העירייה לוודא כי אכן כך ייעשה.העירייה נמצאת בקשר עם כל הגורמים ומקווה שבעלי הנכס ובעלי רשת לב יגיעו להסכמות ביניהם, שיאפשרו את הפעלתו של הקולנוע החשוב בנוף הירושלמי. יש לציין כי לעירייה אין כל אפשרות חוקית ומעשית להעביר כספים למוסדות פרטיים שנקלעים לקשיים, מעבר לתמיכות שניתנות על פי קריטריונים. עם זאת, ראש העירייה ניר ברקת בודק אפשרויות סיוע שונות, יחד עם מספר גורמים, בהגדלת נפח הפעילות בימי השבוע, בבחינת צורכי הרישוי ובבדיקת היתכנות לגיוס תרומות. כמו כן, אנו סבורים כי ראוי לבחון מודלים נוספים, כמו גיוס המונים באמצעות קניית מינויים, כפי שנעשה בקבוצת הפועל קטמון ובמקרים אחרים דומים שנעשו בהצלחה".



מעו"ד דרור חריש, מבעלי המקום, נמסר בתגובה:  "אם רשת לב ישלמו לי את שכר הדירה שאני מבקש ויבצעו את התיקונים הנדרשים מכיבוי אש, בית הקולנוע לא ייסגר. חד־משמעית. אני אדם פרטי, אבל גם לי יש זיכרונות מקולנוע לב, וכואב לי הלב לראות מה שקורה שם. גם אני ראיתי שם פעם ראשונה סרט בגיל חמש, את 'במבי', ועבדתי כקופאי בקולנוע. כאחד מבעלי הנכס, לב ישבו אצלי 20 שנה ושילמו שכר דירה, והם היו דיירים יוצאים מהכלל. אבל הם צריכים להשקיע באולם המון כסף בגלל שינוי של התקנים של כיבוי אש, שהעלו דרישות מוצדקות לשיפוץ, ואני אישית לא יכול לממן אותם. אני צריך לקבל את הכסף".



האם נכונה הטענה שכבר סגרת עם גוף אחר שייכנס למקום?
"אני אדם פרטי, ועם כל הכבוד, אני לא מוסר פרטים מסחריים. מבחינתי, כרגע, כל הערוצים עדיין פתוחים, גם עם העירייה, גם עם רשת לב. אבל הם צריכים להביא את הכסף".