אם אפשר לאפיין במילה אחת את "רוג אחת", המילה תהיה עגמומיות. מבין עשרות הכוכבים שהוצגו בשבעת הסרטים עד כה, קשה להיזכר בעולם אפל, מדכא ואכזרי כמו הכוכב אידו, שמורכב בעיקר מסלעים מזדקרים, ערפל והרבה גשם. גם הירח ג'דה שמככב בסרט לא מציע הרבה יותר ממדבר, עיר צפופה ועלובה והרבה הריסות מתרבות הג'דיי העתיקה שבסרט מוצגת על סף הכחדה. אפילו סצנות המלחמה שמופיעות בג'דה יכולות היו להיות מצולמות בקסבה של שכם באותה המידה שהן צולמו באולפן ואלו שמתרחשות בכוכב הטרופי סקאריף, מזכירות יותר מכל שחזור של הפלישה לנורמנדי.
אפילו הכוכב המואר, בסיס המורדים שביאבין 4 המיוער מצולם כמעט באופן בלעדי במבנים אפלוליים, אבל אולי אין בכך פלא. הסרט מתאר את עולמו של לוקאס 20 שנה אחרי קריסת הרפובליקה ועליית האימפריה. ממסדר הג'דיי נותר קבצן עיוור, ברית המורדים נראית לא יותר מחבורת אדוני מלחמה נואשים שעסוקים יותר בפחדיהם מאשר בחיפוש דרכים לנצח את המלחמה והנשק החדש שפיתח המנהל קרניק כמעט ומבטיח את ניצחונה של האימפריה.
במהלך הסרט, אומרים פעמים רבות שכל מרד צריך תקווה. אבל כשלשארית האחרונה למסדר הג'דיים אין אפילו חרב אור, כשהמורדים לא נראים על סף תבוסה ושרק בסופו מופיעה לה תקווה ישנה-חדשה, קשה לומר שהסרט שייך באמת למשפחה הקולנועית הגדולה ביותר אי פעם, זה לא אומר שהוא סרט רע, זה רק אומר שהוא לא באמת הפנטזיה שהיא "מלחמת הכוכבים"
התרעות פיקוד העורף