עשרה סרטי גמר דוקומנטריים נבחרו השנה בקפידה במסגרת פרויקט  OUT OF PLACE, העוסקים בקונפליקטים של זהות ומקום. מדובר במיזם פיתוח של קרן גשר לקולנוע, בתמיכת האיחוד האירופי ומשותף לישראל ולגרמניה. הסרטים יוצגו בפסטיבל דוק-אביב, ומטרתם: הצגת מגוון של נקודות מבט קולנועיות מקהילות שונות, תוך ניסיון לקדם היכרות עם "האחר" - לעידוד סובלנות והבנה הדדית.

על רקע תופעת ההגירה ההמונית, המאפיינת את החברה הגלובלית של ימינו, מבקש מיזם OUT OF PLACE להביא למסך סיפורים על תחושות הניתוק, הגעגוע וקשיי ההסתגלות שחווים אנשים שחיים מחוץ למרכז התרבותי והחברתי. מעל ל-150 הצעות הוגשו לפיתוח והפקה בישראל ובגרמניה, מתוכן נבחרו 10 סרטים דוקומנטריים קצרים. הסרטים הקצרים ישולבו לסרט באורך מלא אחד, שיוקרן בבכורה היום, 18.5, בדוקאביב 2017 ובפסטיבלים ברחבי העולם.



אחד הסרטים הקצרים, "איברהים", סרטו של ג'מאל חלאילה, מספר את סיפורו של איברהים, אלוף תחרויות לפיתוח גוף לשנת 2000, שהפך לימים לאדם דתי בעקבות אירוע טראגי, ומשמש כיום כמואזין בעכו. כיום הוא רוצה להתחרות שוב. במה יבחר: בדת או בתחרות? או שמא יצליח לשלב את שניהם ביחד.

"נולדתי בעכו ב-1972. גדלתי במשפחה ענייה. הדודים שלי היו שרים וחלקם מתאמנים ספורט", מספר איברהים ומוסיף: "אהבתי את זה שהיו עושים לידי שרירים בתור ילד. בגיל 14 התחלתי להתאמן פיתוח גוף, ובזמנו לא חשבתי שאתמודד על אליפות ישראל בגיל יותר מאוחר. כבר בגיל 16 זכיתי בתחרות ארצית מקומית לגיל הרך במקום השני. בזמנו, כל מי שהיה סביבי, התחיל לעודד אותי. גם המשפחה שלי. משם המשכתי לזכות בעוד הרבה אליפויות ארציות. בגיל 27 גרפתי שני תארים: מר ישראל ואלוף האלופים לשנת 2000. אחרי זה חזרתי בתשובה, והפכתי בזכות הקול שלי למואזין הראשי של מסגד אל ג'זאר בעכו. והמשכתי להתאמן בשבילי".

מה משך אותך דווקא לתחרויות פיתוח גוף?
"כשהייתי ילד, היה לי דוד שמאד אהבתי והוא עודד אותי להתעמל ולבנות שרירים. במיוחד חזה גדול, שהיה מקפיץ אותו כאילו יש איזה חיה זזה שם.  בזמנו זה לא היה מפותח כמו שהתפתח בזמני. כשהגעתי לגיל 14, התחלתי להתאמן וכולנו נדהמנו איך שהגוף שלי התפתח, ואז התחילו לעודד אותי להתמודד על אליפות, שכל כך רציתי אז".

לעבור מעבודת הגוף לעבודת האלוהים, נשמע כמו שתי קצוות מנוגדות לגמרי. או שאולי יש קווים משותפים ביניהם?
"אני לא רואה ניגוד, כי אלוהים לא מונע ממך לטפח את גופך, או לפתח שרירים. לא נראה לי. הניגוד הוא איך להציג את זה על הבמה. ואת זה עברתי בעזרת האמונה שלי באללה".

אז מי ניצח? הגוף או אלוהים?
"אלוהים הוא זה שנתן לי לעבור את זה, כי אלוהים זה לא בשביל לנצח אותו. הוא נתן לי לגלות עוד אפשרות איך להציג את גופי. תמיד יהיו בי שני הצדדים".

כלומר?
"אני רוצה להגיד שבחרתי להיות המואזין של המסגד בעכו, מתוך כניעה וסיפוק עצמי שהגעתי אליו. בימים אלה אני חושב לחזור בגלל התשוקה להיות בתחרות עוד פעם. זה מאתגר אחרי יותר מעשר שנים שלא התמודדתי. וזה עושה לי טוב".

"איברהים". 18.5 (היום), 17:15, סינמטק תל אביב

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.